Publication Content

הערות בשולי החברה הישראלית © מ. אלחיאני
הערות בשולי החברה הישראלית
מ. אלחיאני ©

1.
שָׁאַל אוֹתִי חָבֶר מִחוּ”ל,
מַה הַסַּכָּנָה הָכִי גְּדוֹלָה לְיִשְׂרָאֵל הַיּוֹם?
אָמַרְתִּי:
יְלוּדָה נְמוּכָה תִּגְבַּר עַל כָּל תַּרְבּוּת
וּמִמְשָׁל שֶׁמְּשָׁרֵת אֶת עַצְמוֹ,
לֹא יוֹעִיל לְעַמּוֹ.
זֶה וְזוֹ סַכָּנוֹת לְיִשְׂרָאֵל.
2.
אֶגְמָא מֶרְחַקִּים
בְּדַרְכֵי יְשָׁרִים
וְלֹא אֵלֶךְ
בִּשְׁבִילֵי חֲמְדָּנִים,
שֶׁטָּרְפוּ מִנְחַת תְּמִימִים,
עַד כִּי לֹא נוֹתַר,
אֶלָּא אֱמוּנַת חַתְחַתִּים,
אוֹתָהּ דָּרְשׁוּ
חוֹגְּרֵי מִצְנֶפֶת שְׂבֵעִים,
כְּאִלּוּ מַעֲשֵׂי יְדֵי אָדָם,
גְּזֵרַת שָׁמַיִם,
כִּי בְּאֵין שׁוֹפְטִים,
קַל לְהַדְבִּיק בִּרְמִיָּה
רָעוֹת בְּדָּלִים.
3.
מַה בֵּין טוֹב לְרַע
וּבֵין שָׁמַיִם לָאָרֶץ
שֶׁאֶלִּים רַחֲקוּ
וּנְשִׂיאִים סָרְחוּ
מִלִּרְאוֹת יִתְרוֹן
אָדָם בַּעֲמָלוֹ
שֶבֶּעֵתיִוֹ שָׁמְנוּ?

4.
יֵשׁ נוֹהֲגִים
לְעַנּוֹת אֶת נְבִיאֵיהֶם,
שֶּׁקָּשֶׁה לָהֶם לִרְאוֹת
חֻרְבַּן מְמַשְׁמֵשׁ וּבָא,
קָשֶׁה לָהֶם לִרְאוֹת
שֶׁמּוֹשִׁיעָם
יָכוֹל לִהְיוֹת שָׁחוֹר.
5.
שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים
כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים
יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ
וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם.
ישעיהו א, כג
6.
נֶאֱמַר עַל שׁוּבָם שֶׁל אוֹלְמֵרְט וְדֶרְעִי
לִכְנֶסֶת
וְאוּלַי
גַּם לְהַנְהָגַת יִשְׂרָאֵל,
מִכָּךְ
לֹא תֵּצֵא טוֹבָה!
מַה שֶׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה.
עַם יִשְׂרָאֵל יוֹדֵעַ
לְתָעֵד מְסָרִים
גַּם לְהַעֲבִירָם לְדֹרֹת בָּאִים,
רַק לֹא לוֹמְדִים לֶקַח,
אֲפִילוּ כְּשְׁחוֹרְבַּן
חוֹזֵר וְנִשְׁנָה
אֲפִילוּ כְּשְׁחוֹרְבַּן
מְמַשְׁמֵשׁ וּבָא!

7.
על שויון הזדמנויות ומזרחיות
הסיפור של כחלון, מופז, פרץ, שלום, שטרית, בן עמי, מרדכי, וכו… מראה עד כמה החשש של החברה הישראלית מהגמוניה של יוצאי ארצות האיסלם כל כך עמוק. כל המנהיגים האלה ניסו מסלול מוביליות באמצעות מסגרות פוליטיות שמבטיחות שויון הזדמנויות בשם האידיאל של אחדות לאומית בניגוד לבדלנות בין תרבותית. אך במציאות, כולם נתקלו בחסמים מבניים ופסיכולוגיים שמונעים מהם להוביל את החברה הישראלית לשנויים משמעותיים שיתקנו עיוותים ויגדילו את שויון ההזדמנויות. במשך כל השנים מנהיגים אלה קיבלו על עצמם את ‘הדין’ שלא ליצור מערך ‘מזרחי’ או מפלגה ‘סקטוריאלית’ והנה המציאות טופחת על פניהם. הם לא מבינים שמה שהועיל למפלגות כמו ‘ישראל ביתנו’ של רוסים או ‘יהדות התורה’ של ‘אשכנזים’ דתיים לקדם אינטרסים סקטוריאליים משלהם, יועיל ליוצאי ארצות ערב לקדם אינטרסים שלהם גם כן. אין ספק שמערך פוליטי בהנהגת יוצאי ארצות ערב מוצדק ביותר, במיוחד אם המטרתו היא שויון הזדמנויות, שיטיב עם החברה הישראלית כולה. הגיע הזמן שיוצאי ארצות האיסלם יפעלו בכיוון זה, לא רק כדי לקדם אינטרסים סקטוריאליים, אלא כדי להושיע את ישראל מעיוותים פרי מהיגות וותיקה שהכשילה את הישראלים ועוד עלולה להוביל אותה להרס פנימי ואבדון כללי. על הכחלונים למיניהם סוף להתגבר על מחסום הזהות התרבותית שמונע מהם להנהיג את ישראל (תיקרת זכוכית שניכפתה עליהם), כדי להוביל את ישראל למבנה חברתי הוגן וצודק יותר.

8.
חוסר שויון הזדמנויות הוא ענין של הגמוניה.
חיים ויצמן דן עם בן גוריון בנושא. ויצמן שהאמין בליברליזם בריטי, היה בעד הקמת מדינה על עקרונות אוניברסליים, חוק אחד לכל. אבל לבן גוריון וחבריו היה רוב והם בחרו לשמור על ההגמוניה. לשם כך הם לא אימצו חוקים אוניברסליים אלא עקרונות סקטוריאליים פרטיקולריסטיים על מנת לשלוט בערבים (שלטון צבאי עד שנת 1966) וגם כדי להדיר את יהודי המזרח באופן כללי ויהודי מרוקו באופן ספציפי, בגלל משקל הקהילה ויכולותיה. בלשון בן גוריון וחבריו ההגמוניסטים, הם רצו למנוע לבנטיניזציה של ישראל, אלא שהם הקימו מדינה על בסיס בולשביקי/לבנטיני למופת, וגם כפו את המבנה על יהודי המזרח וצפון אפריקה, שהיו ועודם הרבה יותר פתוחים לעקרונות אוניברסליים מאשר ההגמוניסטים שבאו ממזרח אירופה.
יש הרבה מיטולוגיה מוטעית ומטעה בענין יהודי מרוקו. רבים מיהודי מרוקו אפילו מאמינים במיטולוגיה המטעה שהפיצו ההגמוניסטים על יהודי מרוקו בישראל. מטרת התיעוד שלי בארכיון יהדות מרוקו נועדה להפריך את המיטולוגיה המטעה והסטיגמטיזציה שיוחסה ליהודי מרוקו. כל הסירטונים והכתיבה שלי באתר נועדה לתעד את יהדות מרוקו כפי שחוקר אובייקטיבי חושף. למשל, נאמר על יהודי מרוקו שהם כפריים וכו… (התגים ערס או פריחה אינם אלא מרכיב של אותו ענין), כל הסקרים שאני מכיר מעידים שרק בין 5-8 אחוזים מיהודי מרוקו היו כפריים, אבל כולם היו בעלי מקצועות עירוניים בכפרים! שנית, שאר יהודי מרוקו היו עירוניים ועברו תהליך מודרניזציה וחילון ללא התנכרות לשורשיהם היהודיים, (שלא כמו הנתק שחל בקרב יהודי גלויות אחרות.
שני שליש מיהודי מרוקו בחרו לעלות לישראל ושליש היגר למקומות אחרים במערב. בניגוד למיטולוגיה הישראלית המטעה, לא היה הבדל בין אלה שהיגרו למערב לאלה שעלו לישראל. ההבדל ניכר בטיפול… מרחב ההזדמנויות של יהודי מרוקו בישראל צומצם באופן משמעותי ופגע בהם לאין ערוך, בשעה שמרחב ההזדמנויות היה שויוני ופתוח בארצות המערב ודרום אמריקה. לכן אין ליהודי מרוקו סטיגמה בחו”ל והם מצליחים מאוד בכל מקום, בשעה שבישראל הם נפגעו מאוד. יהודי מרוקו הוציאו מקרבם תוך דור אחד בלבד, שלושה פרסי נובל, בן האסרף ברפואה, תנודז’י בכימיה והראש בפיזיקה. מנהיגי ישראל חייבים לשאול עצמם, למה זה לא קרה בישראל.
9.

על שלום, פליטים וניצול בחברה הישראלית
קרוב למיליון יהודים יצאו את מדינות ערב. מרביתם בחוסר כל, באם יצאו מרצון או לאו. מתוך כשלוש מאות אלף יהודי מרוקו, שליש בחר במערב ושני שליש בחרו בישראל. מתוך כמאתיים אלף יהודי מרוקו שבחרו בישראל, קרוב לעשרים וחמישה אחוז בלבד (כחמישים אלף) יצאו את מרוקו במסגרת חלון הזדמנויות שאיפשר יציאה באישור, אם כי כמחציתם (כעשרים וחמש אלף) הוצאו ממרוקו באמצעות רישום כפול באותם אישורי יציאה. שאר יהודי מרוקו שהגיעו לישראל (כמאה חמישים אלף) יצאו את מרוקו בחשאיות באופן בלתי לגלי בסיוע המוסד ודרכים אחרות. משמע שמרבית יהודי מרוקו שבחרו בישראל יצאו בחוסר כל. אני ומרבית בני משפחתי יצאנו את מרוקו באופן בלתי חוקי בחוסר כל, ללא מזוודות וללא מסמכים מזהים. מהסבר זה משתמע שמרבית יהודי מרוקו שהגיעו לישראל היהם פליטים לכל דבר.

נכון שיהודי מרוקו, בין יהודי ארצות ערב אחרים, נוצלו ועודם מנוצלים ניצול מחפיר, שלא יביא טובה לישראל. מי שדואג לגורל יהודי ארצות ערב צריך להשקיע במחקר, התייעצויות ותכנון כיצד להועיל לאוכלוסיה מנוצלת זו ולא רק לזעוק חמס. מנסיוני האישי בענין זה, נחלתי אכזבה מרה. נראה שהמנצלים מצליחים לנצל בגלל שנכשלנו בהתארגנות יעילה כנגד. במקרה זה, כמו במקרים אחרים, חולשת הקורבן אינה מכפרת על פשעו של המנצל, במיוחד שהניצול אינו מוביל את החברה הישראלית לטוב.

זעקת החמס הנוכחית שמבטלת את זכות יהודי ארצות ערב להיכלל במנין הפליטים הינה בחזקת ‘אדם שיורה לעצמו ברגליים’. היותי פליט היא עובדה שאיני מערער עליה גם אם יש שמשתמשים בי מטעם כלשהו במשא ומתן לשלום בין ישראל לארצות ערב. חשוב לעשות סדר בדברים אלה. ראשית, השלום חשוב יותר מכל לאזרחי ישראל ושכניהם. שנית אם מדברים על חילופי שטחים ואיזון בין פליטי פלסטין, (שחלק מהם יצאו מרצונם או במניפולציה של מנהיגיהם וחלקם היו אזרחי ארצות שכנות שהתגוררו בפלסטין מטעמי פרנסה) לבין פליטי ארצות ערב (שחלקם היו מהגרים מטעמים אידיאולוגיים ואחרים), אזי יש קדימות לשני עניינים אלה בקידום השלום. שלישית, אם ניתן עדיפות לשלום, יהיה קל יותר לנהל מאבק יעיל לקידום השויון והדמוקרטיה בישראל. רביעית, ערבוב בין הניצול המחפיר של יהודי ארצות ערב לפסילת הגדרתם כפליטים ראויים לפצוי במסגרת משא ומתן לשלום הינו טעות חמורה וראוי שהזועקים ישקלו את דבריהם בקפידה, שלא לפגוע עוד יותר באוכלוסיה שבשמה הם מדברים.

10.
במלחמה הבאה, כיפת ברזל תהיה שווה כקליפת השום, מול 90,000 טילים מסוריה, עיראק
לבנון ועזה וסיני. מארק אליאני מבריק בראיית העתיד החדה שלו: ״שלום כבר לא תלוי ברצון טוב של ישראל. מנהיגי ישראל איחרו את הרכבת. הם הוכיחו שהם לא יותר טובים ממנהיגי השכנים, אם כי תמיד חשבו עצמם לחכמים יותר… המלחמה הנוכחית היא חזרה כללית למלחמה הבאה שתהיה הרסנית הרבה יותר. במלחמה הבאה כיפת ברזל תהיה ככיפת שום. העולם הערבי תוסס עם ובלי ישראל. כל המיעוטים במזרח התיכון יסבלו, ישראל ביניהם. מנהיגי המזרח התיכון דואגים לעצמם ולא לעמיהם. לכן, בא יבוא המרד והוא יהיה הרסני מאוד, ככל שמנהיגי האיזור לא ימצאו דרך לעשות טוב לבני עמיהם. חכמים נטשו את אירופה בזמן. מענין מה יקרה בישראל. עצוב מאוד ואין נחמה על כל מה שקורה ומה שיקרה.״

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>