Publication Content

העליה ופני ישראל כחברה
העליה ופני ישראל כחברה
© 2013 מ. אלחיאני

למה אדם מהגר?
מחקרים אומרים משום שהגירה מיטיבה עם מהגרים. אחרת הם נוטים לחזור למקומות מהם באו. מי שמהגר לארץ יעילה זוכה בה לשכר כפול ומכופל ביחס לשכרו בארץ מוצאו הפחות יצרנית. אומרים שתפוקתו של מהגר בארצו החדשה עולה לאין שיעור משום שאירגון הייצור בה יעיל יותר מארץ המוצא.

ועוד נאמר במחקרים, שאירגון יעיל בארצות עשירות יוצר עושר, בשעה שאירגון פגום גורם לעוני בארצות עניות. ארצות עניות לוקות בחסרים רבים: תחבורה לא מסודרת, תקשורת לקויה, חסמים כגון שחיתות ואפליה וכדומה. לעומת זאת, ארץ קולטת מהגרים טובה מיטיבה עם הבאים אליה במינהל תקין ושלטון חוק סדיר.
למה ארצות קולטות מהגרים?
מהגרים תורמים להעלאת התפוקה בארצות קולטות. במילים אחרות, מהגרים עושים טוב לארצות קולטות הגירה, אבל הכל תלוי בטיב הקליטה. קליטה יעילה מיטיבה עם מהגרים וקולטים. אלא שלפעמים המאזן אינו הוגן. יש שהקולטים לוקחים לעצמם נתח גדול מהתפוקה ביחס למה שמקבלים המהגרים.

בארצות הגירה הוגנות כמו קנדה וארה”ב, מהגרים מילאו את החסר בשוק העבודה וגם הביאו רעיונות מרעננים ויוזמה ברוכה, בלי לגרום לירידה בשכר הקולטים, לבד מפגיעה זעומה בעובדים ששכרם נמוך.

הגירה במספרים גדולים נוטה לאיים על המירקם החברתי והלכידות התרבותית של ארץ קולטת, למרות שמהגרים מוסיפים טעמים מיוחדים כגון אוכל טעים, מוזיקה נעימה וכדומה. יחד עם זאת, כאשר מהגרים רבים אינם נקלטים כראוי, יש שהם יוצרים כיסי תרבות משניים, תת-תרבויות שיש בהם חוסר יעילות של ארץ המוצא, בנוסף לפגמים של ארץ הקליטה.

בחלק גדול מארצות אירופה, ארצות קולטות ציפו ממהגרים להשתלב במירקם הכלכלי והתרבותי בלי לאיים על מבנה הלכידות הקיים, אלא שנוצרו כיסי תרבות משניים בשל כשלים בקליטה, חלקם בשל פגמים באופן הקליטה וחלקם בשל מאפייני המהגרים. במצב זה גוברת ההתנגדות להקצאת משאבים למהגרים ששומרים על אופי תרבותי שונה מזה של הקולטים.

מחקרים גם מעידים על כך שרווח לארצות גדולות כמו סין, הודו וברזיל מזה שאנשים היגרו מהן. לעומת זאת ארצות קטנות, כמו הייטי, שאחוז גבוה ממשכיליהן נטשו אותן, נפגעו מאוד.
נסיון ההגירה בקנדה, אוסטרליה, ניו זילנד, וארה”ב מצביעים על כך שניתן לקלוט מהגרים רבים ולתרום לשפע כלכלי בלי לפגוע בלכידות חברתית, כאשר ניתנות למהגרים הזדמנויות הוגנות בחינוך ושוק העבודה, בלי ליצור תלות כלכלית או כיסי תרבות ייחודיים מאיימים. לעומת זאת, מאזן זה חסר בארצות אירופה, משום שלא העניקו הזדמנויות הוגנות בחינוך ובשוק העבודה, שמלכתחילה היתה כוונה לנצל את המגרים יותר מאשר לשלב אותם במירקם הכלכלי והחברתי הקיים, וגם משום שהמהגרים למדו לנצל את מדיניות הרווחה בארצות קולטות נצלניות.
עד כאן מחקר ההגירה בעולם הרחב (1).

נשאלת השאלה מה תרמה העליה לעולים ולקולטים בישראל?

ישראלים רבים נוטים לחשוב שישראל שונה מכל הארצות (עם לבדד ישכון וכו’…) ויש לבני ישראל צידוקים למכביר לכל דבר, אפילו אם יש בדבר פגם.

בראשית העליה לישראל הקולטים היו ברובם ‘עולים חלוצים’ ממזרח אירופה ואילו ‘עולים חדשים’ הגיעו לרוב מארצות ערב, לפחות עד שנות השמונים. ישראל היתה עניה מבחינות רבות (בתחומי הכלכלה, הבטחון וגם בתשתית הפוליטית). מרבית העולים מארצות ערב הינם מבחינות רבות פליטי ארצות מעורערות מבחינה פוליטית ואירגונית, אלא שברוב המקרים שפר גורל היהודים מבחינה כלכלית באופן יחסי לאוכלוסיות הסובבות. עולים מארצות ערב חיפשו מקלט בישראל הן בשל בריחה ממשטרים מעורערים ופוגעניים והן בשל משיכה אידיאולוגית וזיקה דתית. במקרה של יהדות מרוקו, כשליש העדיפו ארצות מערביות שהעניקו מרחב הזדמנויות טוב יותר הן בחינוך והן בכלכלה, בשעה ששני שליש בחרו לעלות לישראל, למרות שידעו שהמצב בה קשה.

בראשיתה, ישראל העניה לא העניקה הזדמנות לשיפור מעמדם הכלכלי של עולים מארצות ערב. להיפף, עולים מארצות ערב תרמו הרבה יותר לארצם החדשה ושילמו על כך מחיר כבד מאוד. אין ספק שיהודי ארצות ערב תרמו לחיזוק בטחונה של ישראל, לפחות מבחינת התגייסותם לצבא ובשנים מאוחרות יותר גם למנהיגות בצבא. הם גם תרמו ליישוב הארץ על כל פינותיה.

לעתים קרובות לא ניתנה לעולים מארצות ערב בחירה באשר למקום התיישבותם. להיפף, יישוב העולים נעשה ללא התייעצות עם העולה, לעתים למרות בחירתו ולעתים אפילו בכפייה. עולי ארצות ערב תרמו להגברת התפוקה בישראל בבנית בתים, סלילת כבישים, נטיעת יערות, תוצרת חקלאית ותעשייתית וכדומה. בתמורה קיבלו העולים שיכון באוהלים, פחונים, מחנות מעבר ומאוחר יותר שיכונים שדרשו ועודם דורשים שיפורים משמעותיים (למשל מבצע שיפור שכונות).

נשאלת השאלה האם העולים מארצות ערב זכו להזדמנויות הוגנות כמו באמריקה ואוסטרליה או קליטה פגומה כמו שקרה באירופה?

בשיח הנפוץ בישראל, יש טוענים רבים שתרומת יהודי ארצות ערב לישראל זעומה לעומת מה שישראל העניקה להם. מחקרים משווים מעידים שישראל לא הטיבה עם עולי ארצות ערב (2). רבים מיהודי ארצות ערב הגיעו להישגים ראויים בישראל אחרי שנים רבות ובעמל רב. יחד עם זאת, רבים מעולי ארצות ערב טוענים שחסמים ממשיים, שמהם משתמע חסרים בשויון הזדמנויות, אי הגינות או פגמים בקליטה. פערים גדולים בין ‘עולים חלוצים’ (רובם ממזרח אירופה) ל’עולים חדשים’ (לרוב מארצות ערב עד שנות השמונים), משמשים סימוכים לטוענים שאמנם היו ועדיין קיימים פגמים בקליטה ובשויון הזדמנויות.

אחד הפגמים החשובים קשור לזכויות יתר שנטלו לעצמם ‘עולים חלוצים,’ בכך שלא חקקו חוקים אוניברסליים שויוניים בראשיתה של המדינה, משום שחששו מאובדן הגמוניה בשל העליה הגדולה של יהודי ארצות ערב וגם מחשש ממשקלה של האוכלוסיה הערבית הגדולה (3).

אין ספק שנעשים מאמצים לשיפור מבנה ההזדמנויות בישראל לאחרונה. יחד עם זאת, ישראל נותרה ארץ ההזדמנויות המוגבלות עבור רבים, ביניהם לעולי ארצות ערב יש ייצוג יתר. ברור שאחד התיקונים הנדרשים בדחיפות הוא חקיקה אוניברסלית, אלא שאין בישראל חוקה והחוקים הקיימים לא מעניקים שויון הזדמנויות ממש. לכן קבוצות שונות, ביניהן יהודים מארצות ערב, ערבים ואחרים (למשל, חרדים), דורשות מדי פעם זכויות קבוצתיות יחודיות (פרטיקולריסטיות) במבנה פוליטי פגום, משום שאינו אוניברסלי, במלים אחרות, מבנה לא שויוני.

פגמים אחרים הינם בעלי אופי היסטורי עם השלכות קשות ומתמשכות גם בימים אלה.

ליהודי ארצות ערב לא ניתנה בחירה באשר למקום התיישבותם. רובם יושבו בכפייה בספר בו מרחב הזדמנויות בחינוך ובכלכלה מוגבלים. שויון ההזדמנויות לא השתפר בהרבה מאז. הזדמנויות ההשכלה והתעסוקה בספר אינם שווים למרכז גם כיום. גם המעבר מן הספר למרכז יקר מכדי לאפשר שיפור משמעותי וצמצום פערים שנוצרו בשל עיוותים היסטוריים.

יישוב יהודי ארצות ערב בכפייה בספר הישראלי קשור לטעות חמורה בתכנון, עם השלכות שליליות גם על העולים וגם על החברה הישראלית.

ברור לכל, שיש יתרון להתיישבות במרכזים עירוניים. יהודים בכל העולם נוטים להתיישב במרכזים עירוניים וזוכים בשל כך ליתרונות בהשכלה ופרנסה. למרבית יהודי ארצות ערב היו מאפיינים של יושבי ערים. אפילו אלה שגרו בכפרים נידחים, היו בעלי מקצועות עירוניים. מרבית יהודי מרוקו היו עירוניים. המעטים שגרו בספר המרוקאי (בין 5-8% בלבד לפי סקרים) היו בעלי מקצועות עירוניים (4) ולכן שפר עליהם גורלם באופן יחסי לסובביהם. יהודי מרוקו שהיגרו למרכזים עירוניים בקנדה הגיעו להישגים מרשימים, למשל (5).

אולם יהודי ארצות ערב יושבו בספר הישראלי שהיה מאופיין בחסרים רבים ועודנו כזה (למשל, חצור בצפון, קרית מלאכי בשולי המרכז, או מצפה רמון בדרום). יישוב יהודי ארצות ערב בספר הישראלי פגע בעולים אלה משום אותם חסרים וגם צימצם את מרחב ההזדמנויות בפני ילדיהם באופן משמעותי ובכך גזר את גורלם לדורות. זהו פשר הפערים בהם מדברים כה רבות בישראל, שעליהם יש מעיזים להוסיף גנאי וגם לבנות מגדלים של דעות קדומות, להצדיק את טעויות התכנון ואי השויון בהזדמנויות.

גם החברה הישראלית נפגעה מהתכנון השגוי בשל יישוב יהודי ארצות ערב בכפייה בספר הישראלי. התוכנית לפיזור האוכלוסיה היתה שגויה.

ראשית, מקובל בקרב כלכלנים שהשקעה במרכזים עירוניים גדולים נותנת תפוקה שולית גבוהה יותר מאשר השקעה בספר. לכן, מדינה בראשית דרכה לא היתה אמורה ליישב עולים בספר הרחוק אלא במרכזים עירוניים, בהם יש דרישה לכוח האדם, דהיינו, שימוש יעיל כדי להגביר את התפוקה השולית. יישוב העולים בספר גרם לבזבוז כוח יצרני, בנוסף לעלויות יישוב העולים בספר, וכמובן פגע בעולים עצמם.

שנית, מדיניות פיזור אוכלוסיה לאומית הוגנת, אינה אמורה להטיל את מרבית העלות על העולים המיושבים בספר בניגוד לרצונם. חברה הוגנת שרוצה ליישב עולים בספר מטעמי בטחון או כל טעם אחר, אמורה לשאת במרבית העלויות הקשורות ביישוב עולים באיזורי עדיפות לאומית. מרבית עולי ארצות ערב שיושבו בספר שילמו מחיר כבד בשל חסרים בשויון הזדמנויות בחינוך ובתעסוקה. מעבר לזאת, ערכי הנדל”ן במרכז האמירו הרבה יותר מאשר בספר, על כן, נוצרו פערים גם בצבירת משאבים כלכליים גם כאן.

שלישית, בהנחה שמדיניות פיזור אוכלוסיה חיונית לצרכי החברה הישראלית, היה ראוי להוציאה לפועל באופנים אחרים, שמצמצמים את הפגעים בעולים ובחברה הישראלית בכללותה. ניתן לטעון משום כך, שלא היה נכון לבנות עיירות פתוח כה רבות, אלא לחזק ערים עתיקות שהחזיקו מעמד לאורך שנים רבות מטעמים שונים. כך, למשל, יעיל יותר להשקיע בחיפה, עכו, טבריה וצפת בצפון, ירושלים, בית שמש, אשקלון, ובאר שבע במרכז הדרומי ואילת בדרום הרחוק, שיהיו ערים גדולות, עם יכולת לתחזק את עצמן, עם מעט סיוע ממשלתי, ולא לבנות עיירות קטנות, שאינן יכולות לתחזק את עצמן, בשל החסרון היחסי (ההיפך מיתרון יחסי) מפאת עלויות כלכליות כבדות (משיכת כוח אדם, עלויות תחבורה והובלה וכדומה). הראייה, מדינת ישראל מתקשה לתמוך בעיירות עניות כמו חצור או מצפה רמון, אבל קל יותר לתמוך בחיפה, ירושלים, באר שבע ואילת.

היה יעיל יותר להוציא לפועל מדיניות פיזור אוכלוסיה חיונית ביישובים כפריים קטנים על בסיס בחירה חופשית של עולים החפצים לגור בספר. ראשית, יש כאן עקרון דמוקרטי שיש בו כיבוד זכות האדם להחליט עבור עצמו היכן לגור. שנית, ניתנת בחירה לאדם להתנדב מרצונו החופשי לתרום לחברה הישראלית ובכך לזכות להכרה/כבוד על תרומתו. הזכות לבחירה חופשית ניטלה מעולי ארצות ערב, כאילו העולים החלוצים היו ראויים יותר לקבל החלטות עבור העולים החדשים. זו חשיבה לא דמוקרטית, שפגעה בזכויות היסוד של העולים. כיוון שניטלה הזכות להתנדב מתוך בחירה חופשית לתרום לבנית החברה הישראלית, גם הזכות להכרה וכבוד ניטלו מעולי ארצות ערב, ובמקום זה יחסו לעצמם העולים החלוצים יתר זכויות והכרה על חשבון העולים החדשים, כאילו החלוצים תרמו לבנין ישראל יותר מהחדשים. גם כאן החשיבה אינה הוגנת משום שיש בה פגיעה בכבוד האדם.
שלישית, אדם שבוחר לגור ביישוב כפרי קטן מתוך בחירה מוצא פצויי במגורים בספר משיקולים פרטיים שלו, למשל, איכות חיים תוך הסתפקות במועט. אדם כזה, אינו מרגיש עני ואינו מפתח תת-תרבות של עוני, אלא מרגיש שהוא בחר לחיות במקום כרצונו, מתוך רצון לתרום לחברה, כמצופה ממדיניות פיזור אוכלוסיה יעילה והוגנת.

מסקנות
יש אומרים שרק אחד מעשרה מתוך העולים החלוצים שרדו לבנות ולהיבנות בישראל. לעומת זאת, מרבית יהודי ארצות ערב בחרו להישאר בישראל למרות מדיניות קליטה כושלת ופוגענית ועודם משלמים את מחיר כשלי הקליטה עד היום הזה. בחירה זו ראויה להוכרה והערכה. העולים מארצות ערב תרמו לחברה הישראלית הרבה יותר מאשר תרומתה להם. הם בנו את הארץ ולא זכו לחלקם ההוגן בבנייתה, לא בהכרה ולא צבירת משאבים כלכליים. מדיניות הוגנת מחוייבת לתיקון המעוות, לא מתוך חמלה אלא מתוך הכרה והערכה. אסור לעולים החלוצים להמשיך לצבור משאבים שנטלו לעצמם משום שיחסו לעצמם זכויות יתר בשל חשיבה לא דמוקרטית במבנה לא שויוני ולא הוגן.
ראוי לחשוב שטענות עולי ארצות ערב שהם לא זכו לשויון הזדמנויות מוצדקות, ולא לדחוק אותן בביטול, כאילו זאת ‘התבכיינות’, באותה מידה שמוטב לראות ביתרונות שצברו עולים חלוצים, כזכויות שאינן מוצדקות בשל ‘חזירות’ לעת מצוא.
חשוב לא פחות, אין להמשיך לעודד מדיניות של התיישבות בספר, אם החברה הישראלית אינה נכונה לשלם עבורה. בעבר מדיניות שכבלה עולים לשיכונים בספר שאבה מתוך חשיבה בולשביקית שאינה מכבדת את זכות אדם לבחירה חופשית. כיום יש נטיה לעודד מדיניות פיזור אוכלוסיה שיש בה בחירה חופשית, אבל עדיין כובלת את המתיישב לספר במחיר שיכון זול, אבל גם אשליות, כיוון שלצד המגורים אין חינוך ראוי ואין עבודה ששכר הוגן בצידה. אסור להשלות את הדור הצעיר שגורלו יהיה טוב יותר מדור ההורים בהתישבותם בספר. זה גם מנוגד לתכנון כלכלי יעיל.
ראוי לתקן את מדיניות פיזור האוכלוסיה לפי העקרון של עידוד יישובים גדולים שיכולים לתחחזק את עצמם ללא סיוע רב מממשלת ישראל, ובו זמנית לקרוא למי שבוחר לגור ביישובים כפריים לעשות זאת מתוך בחירה לתרום לחיזוק החברה הישראלית תמורת איכות חיים ומגורים מרווחים זולים, ללא תמיכה כלכלית גדולה. ואסור שבחירת אדם לגור ביישוב כפרי תהיה כרוכה בשבעה מדורי גהינום של וועדות קבלה שיש בהם מיון כלשהו. את קנדה הישנה יישבו בכך שנתנו למי שחפץ מפה והבטחה, שאם העולה ילך לחלקת יער נידחת, ויחרוש את האדמה למשך שנתיים, האדמה תירשם לזכותו כאדמתו הפרטית. אפשר ליישב את הגליל והנגב מתוך בחירה, אם נותנים לאדם זכות לבנות את עצמו בחלקת אדמה נידחת ובכך גם לזכות בה לדורות. זו דרך הבחירה, שאם לא כן, עיוותים למיניהן יקבעו את גורל ישראל שלא לטובה, כפי שקרה עד הלום.

באופן כללי, אירגון הייצור בישראל לא היה יעיל מספיק להטיב עם העולים מארצות ערב, גם משום שהעולים החלוצים נטלו לעצמם חלקים גדולים מן התפוקה באופן לא הוגן.
אותו אירגון בלתי יעיל הביא לבידוד העולים מארצות ערב בשולי החברה הישראלית ובכך יצר תת-תרבות שלעתים מבקרת את העולים החלוצים בשל מנהיגותם הכושלת. העולים החלוצים מרגישים בשל כך מאויימים וממציאים צידוקים למיניהם לתיקון עוולות משום שאינם מוכנים לשלם עבור מדיוניות פיזור אוכלוסיה כושלת, לא הוגנת.

ומילה אחרונה, לכל המטיל גנאי באדם שבוחר לחיות במקום שם הוא זוכה לשויון הזדמנויות מחוץ לישראל. רצון אדם כבודו. וכל המטיל גנאי ברצון אדם, אינו ראוי לכבוד בעצמו. רבים מבני ארצות ערב בחרו לגור מחוץ לישראל וזכו להישגים ראויים. מיהדות צפון אפריקה הצנועה יצאו פרסי נובל בנכר (6). ראוי להרהר מדוע זה לא קרה בישראל, כדי לבנות חברה ישראלית הוגנת ולהגדיל את סכוייה לשרוד בסביבה עויינת.
מקורות
1. Collier, P. 2013 Exodus: How Migration is Changing our World. Oxford Press
2. Inbar M. and Adler, C. 1977 Ethnic integration in Israe : a comparative case study of Moroccan brothers who settled in France and in Israel
Eliany M. 2013 Hebrew
אלחיאני מ. 2013 יהודי מרוקו במונטריאול – לאן? מסורת, מודרניזציה והתחדשות. כתב העת ברית , ישראל
Peled Y. and Shafir G. 2002 Being Israeli: The Dynamics of Multiple Citizenship
Cambridge university Press (English) and 2005 Tel Aviv University Press (Hebrew)
3. Peled Y. and Shafir G. 2002 ibid
4. Yaron Tsur, 2001, A Torn Community : The Jews of Morocco and Nationalism, 1943-1954,
The Hebrew title: קהילה קרועה Am Oved, Tel Aviv in http://jewishmoroccanarchive.co/blog-2/israel/publication-content/?id=88&language=EN
5. Eliany M. 2013 Hebrew
אלחיאני מ. 2013 יהודי מרוקו במונטריאול – לאן? מסורת, מודרניזציה והתחדשות. כתב העת ברית , ישראל
6. Serge Haroche 2012 “for ground-breaking experimental methods that enable measuring and manipulation of individual quantum systems”
Claude Cohen-Tannoudji 1997 “for development of methods to cool and trap atoms with laser light”
Baruj Benacerraf, 1980 “for discoveries concerning genetically determined structures on the cell surface that regulate immunological reactions”

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>