Publication Content

מקור האור, ישראל או שאר העמים
מקור האור, ישראל או שאר העמים
מ. אלחיאני © 2014

עורכי התנ”ך שאפו ללמד את בני ישראל דרך ארץ, אמרו להם שהם ‘אור לגויים.’ זוהי דרכם של חכמי העמים ללמד את בני עמם כיצד לנהוג בתבונה. ואמנם, נפל בחלקם של בני ישראל שיעור תבונה נכבד, בחלקו בשל מערכת חינוך שהעבירה מדור לדור ערכים ראויים לשמש ‘מופת’ לאחרים. בכל זאת, לא תמיד התעלו בני ישראל למעלות האור עליהם המליצו חכמים. שושלת המלוכה, שממנה יש מצפים לגואל, לא הביאה טוב לעם ישראל. היא יצרה פערים עצומים בקרב עם ישראל, שבעקבותיהם נתפצלו, נחלשו וגלו בני ישראל לדורי דורות.

מי הציל את בני ישראל? לא מלכים גדולים, לא לוחמים קיצוניים דוגמת גמלא ומצדה, אלא חכמים ולמדנים, שבמשך דורות רבים עמלו על זיכוך ערכי אדם באשר הוא אדם, להצביע על שביל זהב לפיו ראוי ללכת. ערכים אלה זיכו את צאצאי בני ישראל לא רק לשרוד אלא גם לפרוח ולשמש ‘אור, דוגמא ומופת’ לכל אוהבי דרך ארץ, דרך היושר והצדק, משום שאפילו בלי מדינה, בלי צבא, מוכים ונרדפים, היו בני ישראל מצויידים במשאבים בעלי ערך, לא רק לעצמם, אלא גם לשכניהם, ואפילו הקנאים שבהם.

אפליג כאן לתת דוגמא מנסיון אישי. איני בין המפליגים להגדיל בזוהר חיי היהודים בארץ מוסלמית כמו מרוקו. מזה שנים אני מתעד חיי יהודים במרוקו. היו שם נסיונות טובים וגם מרים. בכל זאת, זכו יהודי מרוקו לשמר את זהותם שם לאורך דורות רבים, אפילו בימים הקשים ביותר. בימי חיי סבי היה טוב וגם רע. סבי היה תלמיד חכם, אדם הגון מופת לבני עמו ושכניו. סבי התפרנס מסחר תבלינים. משכרו פירנס את בני משפחתו וגם הפריש לחנך בני קהילות שכנות, על חשבונו, שידעו לקרוא בתורה, לשמש את קהילותיהם. הוא היה צנוע ואיש מופת שערבים, שלעתים רדפו יהודים, קראו לו ‘מרביט,’ (‘קדוש’ בלעז) והעניקו לו חסות, עד כדי כך, שהפקידו בידיו יהודי שהתאסלם, להשיבו ליהדות, וזאת בארץ מוסלמית, בה דין יהודי שהתאסלם הוא מוות אם נטש את האיסלם. ללמדך, שאפילו שעבדים (דהימה) היינו בארצות האיסלם, יש שרכשו לנו כבוד רב, כשדבקנו בערכי יושר וצדק והיינו מופת בעיני עצמנו ובעיני אחרים, כי אז, תמיד קמו שכנים להגן עלינו.

מה למדו חכמים מכל הסיפור הזה? ישראלים רבים סבורים שכל העולם נגדנו ויש שכך מלמדים אותנו בבתי ספר ובאמצעי תקשורת, כאילו אנחנו טלית שכולה תכלת, ולא כן הדבר. החברה הישראלית הגיעה להישגים מרשימים מבחינות רבות, ובכל זאת כשלה בערכי היסוד, עליהם מושטת חוכמת ישראל לדורותיה. כשלנו בבנין חברה הוגנת. בינינו לבין עצמנו אין יושר וצדק, שיש פערים וניצול מחפיר. בינינו לבין הגר בארצנו, אין הגינות. בינינו לבין שכנינו, לא נהגנו בדרכי שלום, ואין מי שיעריך אותנו, כי לא נהגנו בהם, כפי שהיינו רוצים שינהגו בנו.

והנה עמים רבים, שלמדו את דרכי אבותינו, אומרים לנו, טוב תעשו אם תנהגו כדרכי אבותיכם, ותנהגו בדרכי שלום וצדק. עמים רבים בארצות נאורות, במגדלי השן של ההשכלה, שכה יקרה לנו, נותנים לנו עצה טובה לנהוג בדרך הישר, ובמקום לנהוג בהגיון, בדרכי מוסר, במקום לתקן את החברה הישראלית, שיתקיימו בה שויון וצדק, אנחנו זועמים על כלם, כאילו רשעים הם וצדיקים אנחנו, ולא כן הדבר.

לא אני, ולא מבקרי ישראל, שונאי ישראל. מאהבת ישראל, אנחנו קוראים למנהיגי ישראל ולעם ישראל, לנהוג בתבונה, לבנות חברה ישראלית הוגנת, לצמצם פערים, לנהוג בגר בתוכנו ובשכנינו כבני אדם שווים וראויים לשלום, כבוד והערכה. כן, ‘אויבינו’ הפלסטינאים ראויים לשלום ולמדינה משלהם, משום שאסור לנו לנהוג בהם כפי שאנו לא רוצים שינהגו בנו, אסור לנו לדכא אותם ולשלוט בהם. כן, מותר לנו לבנות צבא חזק ולהגן על עצמנו ולהשקים להרוג כל מי שרוצה לפגוע בנו. אבל אסור לנו לפגוע בהם אם אינם פוגעים בנו.

ראו, בני עמי יקרים ואהובים, הוזהרתם, גל עצום גואה בכל המדינות הנאורות לגנות את ישראל. מי שער למה שקורה במרכזי החינוך של הדורות הבאים בארצות הנאורות, יודע שספרי לימוד חדשים נוטים לגנות את שלטון ישראל בפלסטינים, כי אנחנו לא נוהגים בדרכי שלום וצדק. נטיה לבנות קשרי מסחר עם ארצות כמו סין והודו, כתחליף לארצות המערב, לא יועילו. הליכה בדרכים קלוקלות לא יובילו את ישראל לשלום וצדק. עלינו לתת שלום לשכנינו ולהפנות במרץ לתיקון החברה הישראלית, שתהיה הגונה יותר בהקדם, ולא, עתיד ישראל לא יוביל לטוב. שום צבא, ולא החזק ביותר בעולם, לא יציל את ישראל ביום הדין, מלבד דרך השלום והצדק.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>