Publication Content

משל מדינת העתיד עליה חלמנו ושנראה שהיא נופלת קרבן לעבר מטעה ומתעתע, אף שבחובו מסרים מזהירים
משל מדינת העתיד שנפלה קרבן לעבר
מ. אלחיאני © 2014
כש הייתי ילד בן 11, עברתי מבחן שהקפיץ אותי כיתה ואיפשר לי להיכנס ישר לתיכון ביניים, שפותח דלתות במרוקו לחינוך וקריירה מזהירים בצרפת, בין מדינות מערביות אחרות. אח בוגר יותר כבר למד בצרפת, כך שהמסלול סומן, הודות לאחות בכירה חכמה, שלמדה מינהל עסקים והבינה את העולם המודרני, לפני שנחשפנו לחיידק שהבעיר בנו את אהבת ציון מעל לכל הגיון.

אחיותי הבכירות התחברו למחתרת הציונית שאירגנה עליה בלתי-ליגלית ממרוקו לישראל. החיבור טרף את הקלפים והביא לשינוי כיוון קובע גורלות עבורי ועבור בני משפחתי. מחקרים מצביעים בברור ששליש מיהודי מרוקו שהיגרו למערב נהנו משויון הזדמנויות בחינוך ותעסוקה, שפתח בפניהם אפשרויות קידמה, פרנסה טובה וגם מעמד מכובד בתחומים רבים. במקביל, שני שליש מיהודי מרוקו שבחרו בישראל, נידונו למיגבלות שדחקו אותם לשוליים וגם זיכו אותם לגנאי, שאפילו במאמצים גדולים, קשה להתנער ממנו.

למה הענין מתורגם במציאות הישראלית?
כשעליתי ארצה בשנת 1961, אחרי שסיימתי שנה אחת בתיכון בהצלחה בגיל כמעט 12, וידעתי אלגברה ואנגלית וגם קראתי עברית לא רע, עד כדי כך שכבר בשיעור הראשון שלי בכיתה ישראלית, קראתי פרק בתנ”ך בקול, כמעט ללא שגיעות, אבל במיבטא לא כל כך ישראלי, עם ח’ וגם ע’ גרונית, שמאז דחקתי גם אני לשוליים, אז מנהל בית הספר, ד”ר וקסל, שמו, התעקש במיוחד שאהיה בכיתה ו’, שם ילדים למדו שברים ובקושי ידעו אלף בית לועזי, ולמרות שתוך 10 ימים כתבתי בעברית את החיבור הטוב ביותר בכיתה, ולמרות שמורים המליצו בחום לשלוח אותי לכיתה ח’, אם לא לתיכון. ולא רק גורלי נגזר באותו בית ספר. גם גורל אחי שהיה בוגר ממני בשנתיים לערך, שעליו נאמר, שהוא גדול מדי בשנים ללמוד בבית ספר יסודי, ועל כן נשלח ללמוד מסגרות ב’מרכז נוער’, אחרי שגם הוא סיים בהצלחה שנת לימודים בתיכון בקזבלנקה, שממנו יצאו מהנדסים רבים לתפארת יהדות מרוקו, בארצות כמו צרפת, אבל לא בישראל.
אין בכוונתי ‘להתבכיין’ בכתבה זו. למרות המיכשולים שנערמו בדרכי, כבדרכי עולים ממרוקו ומארצות ערב אחרות, הצלחתי לפלס לעצמי דרך. יכולתי להצליח יפה בישראל, אלא שבחרתי להצליח בארץ מערבית, בקנדה, בזכות כישורי, ולא בזכות מוצאי, כי בארץ ישראל, כדי להתקדם, הייתי אמור ‘למכור’ את נשמתי לקבלני גיוס עדתיים תוצרת מימסד, שחשב אותי ושכמותי לפראי אדם ממקומות חשוכים.

בין השנים 1970-1976 כבר פעלתי בצוות המחקר של וועדת ראש הממשלה לנוער במצוקה וניהלתי נסוי לאומי בתחום שיקום נוער השוליים (עיר נוער בקרית שמונה) וניתנה לי הזדמנות לאמר למקבלי החלטות בכירים, שאסור לנו להחזיק בשטחי יהודה ושומרון ועזה משני טעמים:
א. כדאי לנו לסייע לפלסטינים להקים מדינה משלהם בעזרתנו, שבכך יהפכו לידידינו ולא לאויבינו וגם ישמשו לנו גשר ליחסים טובים יותר עם שכנינו, שיראו שיהודים עושים למען פלסטינים, מה שערבים לא עושים למען אחיהם, ושאנחנו הוגנים ולא סתם מכשיר כיבוש בידי קולוניאלים…
ב. החזקת ‘השטחים’ תעלה לישראל ביוקר, משום משטר הדכוי המתחייב,
ולא פחות חשוב,
ג. משום שמשאבי הארץ יופנו ל’שטחים’ ולא לעיירות הפיתוח ומושבי העולים שנדחקו לשוליים.

אני חייב להודות שבכירי ישראל התייחסו אלי בכבוד למרות גילי הצעיר. הם חשבו שיש תבונה בדברי, אבל הם חשבו שהם חכמים יותר. הם לא נתנו אמון בערבים, כמו שלא נתנו אמון בדברי אנשים כמוני, שאני ושכמותי, היינו אמורים לשנוא ערבים וגם לחכות זמן מה לפני שנתברג לבין מקבלי ההחלטות.

והנה כולנו רואים את תוצאות מדיניות החכמים: פערים מחפירים בין מרכז לפריפריה, לאמר דברים בלשון נקיה, וגם שנאת פלסטינים ישראלים ולא ישראלים גברה, בגלל שהגרים בתוכנו נוכחו לדעת, שגם אנחנו אוהבים ‘כיבוש’ וניצול עמים, ולא השכלנו להתעלות לדברי נביאינו וחכמינו, שהמליצו: לרדוף שלום וצדק ובמלים פשוטות יותר, אהבת האחר בקרבנו ובתוכנו.
אני ושכמותי, ‘עלינו’ ארצה להיות חלק מארץ טובה לאזרחיה. מצער אותי לאמר שתקוותי כתקוות הדומים לי, לא נתממשו בישראל. לא שלא היה בידי להצליח יפה, אלא שערכי לא איפשרו לי לתת יד להותיר את ‘האחרים’ בשולי ישראל, כאילו לא היו חלק מן החברה שעליה חלמנו ושאליה באנו, במקום ללכת לארצות אחרות, כמו צרפת וקנדה.
והנה הסיפור האישי שאני מספר, מתברר שאינו אישי כלל. מנהיגי ישראל, מאז קום המדינה, בחרו בפתרונות מהירים. הם העדיפו לבנות צבא חזק, שמצביאיו כובשים את מסדרונות השלטון האזרחי אט אט. מנהיגי ישראל נכשלו לבנות מוסדות שיהיו מבוססים על דמוקרטיה שורשית, עם השתתפות פעילה של אזרחים רבים, שברבים טמונה החוכמה, ולא להסתמך על אליטה צרה, שבסופו של דבר משרתת את עצמה, ומסכנת את קיומה של מדינת העתיד לה ייחלנו כל כך הרבה שנות גלות, שיש בינינו ששכחו שאליטות נצלניות הביאו לפיצול, חורבן וגלות רבת שנים.

על אש קטנה כדירה מתבשלת אט אט, בין בעלי הון ושררה, וגם לאומנים ומחזיקי דת, בשעה שאי שויון וחוסר צדק עושים מקום בלב אזרחים לכעס ומחאה שיבואו, אם לא היו – מחר, ואם לא מחר – מחורתיים, שלא לדבר על השנאה הגוברת ברחבי העולם לישראל שאינה יודעת לשמש דוגמא לאחרים…
זהו משל מדינת העתיד עליה חלמנו ושנראה שהיא נופלת קרבן לעבר מטעה ומתעתע, אף שבחובו מסרים מזהירים!

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>