Publication Content

על מושבים, קבוצים ומדיניות ישראל בענייני קרקעות
על מושבים, קבוצים ומדיניות ישראל בענייני קרקעות
מ. אלחיאני 2014 ©

בקנדה, כשהגיעו מהגרים חדשים לפני כמאה שנים, נתנו להם מפה של מקום במניטובה או ממערב לה ואמרו להם, אם תנקו את היער ותעבדו את האדמה, הקרקע תהיה שלכם ותרשם לזכותכם. כך יישבו איזורים נידחים. מתיישבים קבלו שכר לעמלם ותוך כדי כך תרמו להתיישבות ופתוח קנדה.

בישראל, מנהיגים לא שאלו את מרבית העולים מארצות צפון אפריקה והמזרח התיכון איפה הם רוצים להתיישב וגם כשעולים ביקשו להתיישב במקום כלשהו, פקידי העליה שיקרו להם. יש לי תיעוד תומך בראיונות שלי ביו טיוב.
ההגינות מחייבת שמדינה/חברה תפצה מתיישבים תמורת התיישבות באיזור ספר. ישראל לא רק שלא נתנה פצוי לעולים להתיישב באיזורי ספר, היא גם לא נתנה להם שויון השדמנויות בחינוך ותעסוקה. לכן מפליא הדבר שיש טוענים שמתיישבים בספר אינן ראויים לפצוי כלשהו.

נראה לי שיש הרבה בורות בענין מושבים וקבוצים. הענין קשור למינהל לא הוגן באופן כללי ובמיוחד כשמדובר בהבדלים בין קבוצים למושבים וכן בין התיישבות כפרית לעירונית. מינהל מקרקעי ישראל הוא מכשיר בידי המדינה לסחוט מסים/כספים מאזרחי ישראל. אין ספק שיש הקצאת קרקעות לא הוגנת, כך למשל נותנים קרקעות בזול מאוד לאנשי צבא, ביו מקורבים אחרים, ולאחר שאלה התיישבו ביישוב חדש, מוכרים חלקות במחיר מופקע למתיישבים אחרים (למשל בהר אדר בין מקומות רבים אחרים). אותה מדיניות מפלה חלה על קבוצים, יש קבוצים שקבלו אישורים לבנות איזורי מסחר ותעשיה, בשעה שהדבר נמנע ממושבים, או שנדרש ממושבים מחירים מופקעים, לעשות פרוייקטים דומים, ובכך דנו מושבים לעוני. כן, לעוני!

הרי לכם דוגמא, במושב שדות מיכה, ומושבים שכנים, יש עוני משמעותי, משום שהמינהל דורש סכומי עתק לשימוש לא חקלאי (תיירות, יקב, יצור גבינה, וכד’) בלולים שיצאו מכלל שימוש לפני שנים רבות, כשהעבירו מכסות ביצים לגליל או כשבטלו מכסות עופות בשר. אותם מושבים כבר לא יכולים לעסוק בחקלאות בגלל שצמצמו להם מכסות מים או שמחיר המים כל כך גבוה שלא משתלם לעסוק בחקלאות. מרבית בעלי היכולת עזבו מושבים כאלה ונותרו בהם זקנים ומחוסרי יכולת.

בנוסף לכך, מבחינה היסטורית, יושבו עולים ללא נסיון בחקלאות במושבים רבים, הסוכנות ומשרד החקלאות הדריכו את המתיישבים מה לעשות, אבל הנסוי היה על חשבון המתיישב, שכל דבר שקיבלו נרשם כחוב, עם רבית דרבית, ואירגוני קניות וארגוני שווק כגון תנובה חגגו על חשבון המתיישבים התמימים. מעטים התעשרו על חשבון עולים חדשים שהתיישבו במושבים. צריך לראות מה קורה במושבים רבים, העוני משווע. יש גם קבוצים שאינם במצב טוב. כך שלא צריך לשים את כל הקבוצים בסל רקוב אחד. לכן טוב שכל אלה שמבקרים ללא רסן יעשו שעורי בית, שיבקרו על בסיס מחקר ולא סתם דבורי סרק.

אני למשל באתי מקנדה למושב שדות מיכה לעשות פרוייקט תרבות פילנטרופי אבל נמנע ממני להשתמש בלולים להקמת ארכיב ומוזיאון ללא מטרות רווח, שישמש מוקד תיירות קהילתי, כאמצעי סיוע לתושבי המושב, שיספקו שרותי אירוח ומזון, לשיפור מצבם הכלכלי. על מנת לעשות שנוי ייעוד משימוש חקלאי לשימוש תרבות קהילתי, נדרשתי לשלם סכומי עתק, שלמעשה גזרו מוות על הפרוייקט… אז איפה הצדק? למה אפשר להקים מרכז תרבות בקיבוץ, עיר או כל מקום אחר ללא תשלום, אבל במושב שדות מיכה העני, נדרשים לשלם סכומים בלתי סבירים לשימוש תרבות קהילתי ללא מטרות רווח?

מה יש לחברי הקשת המזרחית או כל קשת אחרת לאמר על כך? למה לא יצאו גם הם למאבק למען מושבים דפוקים, ושלא ידברו גבוהה גבוהה רק על מקרים של קבוץ במרכז הארץ שהתעשר… בבקשה, אני רוצה לשמוע מה יש לכם לאמר…

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>