Publication Content

למען שלום ושויון בישראל אחרת
למען שלום ושויון בישראל אחרת
מ. אלחיאני
© 2014

מאז ימי כסטודנט באוניברסיטה העברית, בשנים של האופוריה שלאחר מלחמת ששת הימים, אני טוען שלא יטב לישראל להחזיק בשטחי הגדה ועזה משני טעמים עיקריים:
א. שליטה באוכלוסיה ערבית גדולה בהכרח מעודד שימוש בכוח ואמצעים לא דמוקרטיים שפוגעים בחברה הישראלית עצמה, בזה שמתרופפים בה העקרונות האוניברסליים וגוברת בה אי ההגינות.
ב. השקעה בשטחי הגדה ועזה באה על חשבון השקעה בספר הישראלי, בישראל השניה בעיירות פתוח ומושבי עולים שאינם שונים בהרבה מעיירות פתוח.

באותם ימים טענתי, וטענתי נשארה תקפה, שהחזקת שטחי הגדה ועזה יובילו בהכרח להשקיע משאבים רבים באמצעים צבאיים כדי להתמודד בכוח הזרוע עם איומי ההתנגדות הפלסטינית ערבית. השקעות עצומות באמצעים צבאיים מוצאים צידוק בפי ישראלים רבים משום שזהו הכרח קיומי, דהיינו, חובתנו להגן על עצמנו מפני איומי עמים עויינים…

אין ספק שעמי הסביבה עוינים את ישראל ואין ספק שישראל חייבת לנקוט באמצעים להגן על עצמה.
ובכל זאת, ראוי לה לישראל שתנהג בתבונה להקטין את האיומים עליה. כך למשל, ניתן היה לותר על שטחי הגדה ועזה ולסייע לפלסטינים להקים מדינה פלסטינית עצמאית, על מנת לצמצם עויינות סביבתית, אבל גם למזער את הצורך להשקיע כל כך הרבה משאבים בהאדרת הכוח הצבאי ובאותה מידה להותיר משאבים לפתוח הספר הישראלי.
והנה מנהיגי ישראל בחרו להחזיק בשטחי הגדה ועזה וההשקעה בשטחים אלה באה על חשבון הספר הישראלי. לימים נאלצה ישראל להשקיע משאבים גדלים והולכים להגן על עצמה, כאילו עיקר האיום אינו אלא פלסטינים וערבים עוינים.
אין ספק שהאיומי שכנינו משמעותיים. אין ספק שישראל חייבת לנקוט באמצעי הגנה גדולים.
ובכל זאת, ראוי לתת את הדעת למדיניות שגויה של מנהיגים טועים מלפני קום המדינה ועד היום, והרי מספר לקויים שלא ניתן להתעלם מהם:
א. חלוצי ישראל לא סמכו על עצמם בלבד בתהליך הבניה של ישראל, אלא גייסו כוח אדם ערבי מכל המדינות השכנות (מצרים, לבנון, סוריה וירדן), וכתוצאה מכך גדלה האוכלוסיה הערבית במקביל לגידול האוכלוסיה היהודית. ולעתים האוכלוסיה הערבית אף גדלה בקצב גדול יותר מזה של היהודים, ובכך נוצר איום ממשי על יצירת רוב יהודי. משגויסו שכנים ערבים לתרום להקמת מדינה יהודית, ניתנה להם זכות שווה להיות חלק מהמדינה היהודית. כך נוהגות מדינות נאורות וכך גם מחייבת תורת ישראל.

ב. אירגון התשתית של המדינה היהודית התבסס על מבנה וולונטרי פרטיקולריסטי שהעניק זכויות לחברים ושלל אותן מאחרים. על בסיס זה הוקמו אירגוני מפלגות, עבודה, שיכון, קופות חולים וכו… (הפועל הצעיר וכו…) משקמה מדינת ישראל, מנהיגי ישראל המשיכו להחזיק במבנה פרטיקולריסטי טרום-מדינתי, במקום לעבור למבנה אוניברסלי, שבו לכל האזרחים יש זכויות שוות. מנהיגי ישראל בחרו במודע שלא לעבור למבנה אוניברסלי שויוני, משום שחששו מהאוכלוסיה הערבית שנותרה בישראל (לכן ממשל צבאי עד שנת 1966) וגם מאובדן הגמוניה בשל עליה גדולה של יהודי ארצות ערב… מנהיגי ישראל בחרו שלא לתת הזדמנויות שוות לעולים החדשים מארצות ערב, ובכך פגעו בתשתית הדמוקרטית שויונית של החברה הישראלית.
ג. לכשלון מנהיגי ישראל לבחור במבנה אוניברסלי שויוני לחברה הישראלית, יש השלכות מרחיקות לכת, שיש בהן איום קיומי יותר חמור מן האיום החיצוני מצד השכנים הערבים.

ראשית, דחיקת ערביי ישראל לשולי החברה הישראלית בזאת שלא ניתנו להם זכויות והזדמנויות שוות, מביא בהכרח לגיבוש מערכת ערכים נבדלת, שיש סכוי שלא תהיה חופפת או משלימה לזו של יהודי ישראל,
משמע, פער והתנגדות מבפנים.
שנית, מתן מעמד מיוחד למגזרים מיוחדים כגון בני דתות שונות מוביל בהכרח לפערים במבנה ההזדמנויות ולגיבוש מערכות ערכים נבדלות, שיש בהם כדי לאיים על הסדר והשלום בחברה הישראלית. כך למשל, דתיים מתנהגים אחרת לא רק בכבישים, אלא גם לא תורמים לתוצר הלאומי, מסרבים לשרת שרות לאומי, מונעים הזדמנויות חינוך מילדים ומטילים מעמסה יתירה על נשים בפרנסה וטיפול במשפחה.
שלישית, השקעה מועדפת במגזרים נבחרים כגון מרכז הארץ או קיבוצים, על חשבון חלוקה הוגנת שתתאים למדיניות ביזור, פוגעת במתישבים בספר, יוצרת פערים בניצול משאבים, וגם מגבירה את הסכנה לפגיעה בריכוז מוגזם בתל אביב. תארו לעצמכם טיל אחד שפוגע במרכז עזריאלי וסביבתו…
רביעית, השקעה מוגזמת באמצעים צבאיים יוצרת הטיה ועיוותים במשק והחברה הישראלית. במשך שנים רבות הצבא שימש צינור מוביליות חברתי, כלכלי ופוליטי לבוגרי צבא, ובזה היטה את החברה הישראלית לכיוון מיליטריסטי. בוגרי צבא מובילים את ישראל בהכרח לפתרונות צבאיים ולאו דוקא פתרונות פוליטיים אזרחיים (מלבד מנהיג אחד שנרצח).
חמישית, יש טוענים שמדינה פלסטינית מהווה איום קיומי לישראל, על כן מנהיגי ישראל פועלים לפיצול הפלסטינים וחלוקת המדינה הפלסטינית בפוטנציה לקנטונים קטנים שלא יהוו איום ממשי. מאותו טעם, מנהיגי ישראל דוחים כמה שאפשר הקמת מדינה פלסטינית. ואולם, ניתן היה לסייע לפלסטינים להקים את מדינתם מיד לאחר מלחמת ששת הימים, דבר שלא נעשה על ידי ירדן ומצרים, ובכך להוכיח לעולם שישראל אינה מעונינת בכיבוש שטחים וכן להפוך את הפלסטינים לבני ברית, כיוון שישראל עושה למענם מה שערבים לא עשו. מדינה פליסטינית שכזו, היתה משמשת גשר לדו-קיום בין מדינת ישראל למדינות ערב. ניתן היה להוציא לפועל תוכנית זו בסיוע קואליציה של מדינות ידידותיות בחסות האו”ם, ובכך להתגבר על עוינות היסטורית שצברה תאוצה בשל טיפוח פליטי פלסטין בחסות מדינות ערב ואירגונים בין לאומיים חסרי איזון. אין ספק שמוטלת על ישראל החובה המוסרית לשקם ולפצות את פליטי פלסטין, לפי כל חוקי ישראל לדורות.
ששית, מנהיגות ישראל מטפחת אשליה בקרב אזרחי הארץ, כאילו יש בעדיפות טכנולוגית משום הגנה מפני איומי שכנים עוינים. סימולציות בהן השתתפו מרבית מנהיגי ישראל הראו שיש בידי שכנים עוינים אפשרות לאיים על קיומה של ישראל באמצעים טכנולוגיים פשוטים. כך למשל, גלי מתאבדים או לוחמים בכלים פשוטים, טילים, פגזי מרגמות ותעלות יכולים לערער את יציבותה הכלכלית והחברתית של ישראל, מלחמות יום כיפור, חיזבאללה וחמאס והאיטיפדות מוכיחות זאת. במקרה זה, עדיפות טכנולוגית מאבדת את יתרונותיה, משום שהיא נראית בעיני כל כתגובה לא מידתית הרסנית. תגובה זו הרסנית לא רק לשכנים עוינים, אלא גם לחברה הישראלית שאינה יכולה לעמוד בעלויות אלה לעולם. אותן עלויות גורמות לחוסר איזון בהקצאת משאבים בחברה וגוררים בהכרח לפערים ומתחים פנימיים הרסניים.

לסיכום, קיומה של ישראל אינו תלוי רק באיומי שכנים עוינים אלא גם במדיניות שקולה של מנהיגי ישראל שתוביל לשלום עם שכנים וגם שויון בתוככי הארץ.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>