Publication Content

יהודי מרוקו במונטריאול – לאן? מסורת, מודרניזציה והתחדשות
יהודי מרוקו במונטריאול – לאן? מסורת, מודרניזציה והתחדשות

פירסום קרוב בכתב בעת ‘ברית’ © מ. אלחיאני 2013
מבוא
מספר גורמים עיצבו את זהות יהודי מרוקו על תפוצתם.
מבין כל הגורמים, אין ספק שהעוגן החשוב ביותר הינו הקשר העמוק למסורת היהודית , שבאה לידי בטוי בחינוך יהודי ומנהגים, שהתמקדו במחזור החיים והחגים, ואירגון קהילתי שבמרכזו פעלו בעלי השכלה רבנית. תרומת יהודי מרוקו להתפתחות התודעה היהודית הינה משמעותית ביותר, דרך ספר ההלכות, משנה תורה, שולחן ערוך ואין ספור ספרי פסיקה בעלי יחודיות שלא זכו להכרה או הפצה רחבה.

גורם נוסף בעל משמעות ניכרת הינו יחסי הגומלין עם שכנים מוסלמים, שלמרות ההדים החיוביים הרבים, עברו מבחנים קשים בשל פגיעות חוזרות ונשנות לאורך ההיסטוריה היהודית במרוקו ובעיקר בעת חילופי שלטון או אי יציבות כללית. אחד המבחנים החשובים בימינו קשור במאבק המרוקאים לעצמאות. תושבי מרוקו המוסלמים ציפו משכניהם היהודים לתמוך במאבקם לעצמאות לאומית ומיגור החסות הצרפתית.

אולם, שני הגורמים הנ”ל לא פעלו בחלל ריק. יהודי מרוקו היו נתונים לתהליך של מודרניזציה החל ממחצית המאה התשע עשרה, באמצעות סוכנים מערביים צרפתיים ובריטיים. כך למשל, משה מונטיפיורי פתח בפני יהודי מרוקו אפשרות לקבל חינוך אנגלי במרוקו (במוגדור), וגם להגר לדרום אמריקה (לדוברי ספרדית) ולאנגליה (לאחרים), וגם להדק קשרי מסחר ענפים עם אנגליה ואירופה. באותם ימים היגרו יהודים ממרוקו גם לארץ ישראל וחיזקו את היישוב היהודי לפני העליות החלוציות הציוניות החילוניות- סוציליסטיות.

לשלטונות צרפת היתה השפעה משמעותית בכל הקשור לחשיפת יהודי מרוקו לחיניך מערבי מודרני באמצעות רשת בתי הספר של האליאנס. בתי ספר אלה מומנו ע”י שלטונות צרפת, בתקווה שיהודי מרוקו ישמשו סוכני מודרניזציה ושנוי בחברה המרוקאית, וגם עתודה של כוח אדם, לו נזקקה צרפת. אכן, קרוב לשליש מיהודי מרוקו היגרו לצרפת ונקלטו בה בהצלחה.

בנוסף לכל אלה, יהודי מרוקו נחשפו לתנועה הציונית ולמדינת ישראל והיה עליהם לבחור לאן פניהם.

ירון צור (2001 ) הצביע על ‘הקריעה’ שחוו יהודי מרוקו בשל גורמי ההשפעה הנ”ל. לטעמי, גורמי ההשפעה לא גרמו לקריעה ממש, אלא נתנו ליהודי מרוקו הזדמנות לבחור בין שלוש אפשרויות: להישאר במרוקו העצמאית ולתרום לבניתה, לבנות את עתידם בצרפת שהעניקה שויון הזדמנויות מפתה או לעלות לישראל על מנת לבנות אותה ולהיבנות בה. יהודי מרוקו הצביעו ‘ברגליים’ והיגרו למעון חפצם העדיף ביותר, בהתחשב במיגבלות הגירה בין לאומיים וגם תחרות בין לאומית על נפשותיהם.

תהליכי ההגירה, אם כן מצביעים על מחוז חפצם של יהודי מרוקו מתוך בחירה.

מרבית יהודי מרוקו היגרו לישראל (כשני שליש או כמאתיים אלף). בחירת יעד הגירה זה קשורה לקשר העמוק של יהודי מרוקו לשורשיהם היהודיים ההיסטוריים, ובחלקו למיגבלות הגירה, שנוצלו ע”י התנועה הציונית ומדינת ישראל, שסיפקו צינורות הגירה גלויים וסמויים.

כשליש מיהודי מרוקו (או כמאה אלף) היגרו לצרפת (70%), קנדה (20%), ארה”ב, ספרד ודרום אמריקה (10%). בחירה זו קשורה להזדמנויות שנכרכו בחינוך, עבודה, עסקים וקשרים המשפחתיים. החינוך הצרפתי והזדמנויות הגירה השפיעו במיוחד על הבחירה של צרפת וקנדה. במאמר זה נתרכז בהגירה למונטריאול שבקנדה ונדון באשר לגורל הגירה זו, תוך התייחסות להגירה למקומות אחרים בנתוח השוואתי משני.

העובדה שמעטים נשארו במרוקו (כחמשת אלפים או כאלפיים כיום), מצביעה על כך שיהודי מרוקו בחרו במודע בחלופות אחרות. למרות יחסי שכנות טובים ונוחיות תחת תחת שלטון החסות הצרפתי החל משנת 1911, יהודי מרוקו זכרו תקופות של חוסר בטחון וסבל תחת שלטון המוסלמים, ומשום כך בחרו לנטוש את מרוקו כשניתנו להם הזדמנויות אחרות.

לסיכום מבוא זה, מרבית יהודי מרוקו בחרו בישראל בשל שורשיהם היהודיים העמוקים וגם בשל הזדהותם עם התנועה הציונית ומדינת ישראל. אולם חלק לא מבוטל בחר במדינות אחרות, ובעיקר ארצות דוברות צרפתית כגון צרפת וקויבק שבקנדה.

העוגן התרבותי המסורתי
כאמור ליהודי מרוקו היו שורשים עמוקים במסורת היהודית. חיי הקהילה במרוקו היו אוטונומיים וסבבו סביב מחזור החיים והחגים של העם היהודי. ילדים למדו מהוריהם את עיקרי המסורת היהודית בטכסים ומנהגים שעברו מדור לדור. בני הקהילה נקשרו למנהגיהם בחום ובאהבה שהעניקו להם זהות יהודית מוצקה. בתי ספר יהודיים ברמות שונות, חיזקו מאפיינים של זהות זו באמצעות תפילות, קריאה בתורה, לימודי מישנה ותלמוד, ספרות רבנית עניפה, ותרבות עשירה שבה הפיוט והשירה העממית, בה נטלו נשים תפקיד משמעותי, מילאו תפקיד חשוב. רבנים ודיינים השגיחו על הקהילה ונתנו לה כיוון באמצעות מסורת פסיקה יחודית, שנתנה בטוי להלכי רוח מגוונים בקהילה, בלי לגרום לסטיה או התרחקות מן המסורת, למרות לחצים חיצוניים כבדים, אם מצד האיסלם ואם מצד סוכני מודרניזציה וחילון צרפתיים.
יהודי מרוקו שהיגרו למונטריאול שבקנדה, אם כן, הגיעו לקנדה עם קשר עמוק למסורת היהודית ונתנו לה בטוי בהתארגנותם בארצם החדשה. בהגיעם למונטריאול, יהודי מרוקו נשארו נאמנים למסורתם, כאשר הקימו מוסדות משלהם בחסות הקהילה היהודית המקומית. הם יזמו התארגנות קהילתית כוללנית שחיברה בין יהודים מארצות מוסלמיות, הקימו בתי ספר (מימוניד), ישיבות ובתי כנסת לפי מנהגי ספרד/צפון אפריקה.
מעניין במיוחד, שהקהילה המקומית האשכנזית שהעניקה חסות למהגרים החדשים, לא הצירה את צעדי המהגרים ממרוקו, אלא איפשרה להם להשתלב במוסדות הקהילה וגם ליטול בהם תפקידים מרכזיים, כגון ניהול המרכז הקהילתי והפעילות הקשורה בו. נוהג זה תאם למדיניות הרב-תרבותיות הנהוגה בקנדה באופן כללי. בתי הספר היהודים האנגליים הוסיפו את השפה הצרפתית לתוכנית הלימודים שלהם על מנת לשלב בהם את יהודי מרוקו. בצעד זה, ניתנה הזדמנות לדור הצעיר ללמוד בשפה האנגלית, בנוסף לשפה הצרפתית, ובכך לרכוש משאב חשוב להסתגלות ומוביליות בחברה הקנדית הרחבה, מחוץ לקויבק הצרפתית.
הקשר לישראל
יהודי מרוקו שהיגרו למונטריאול לא פנו עורף לישראל. הקשר שלהם למסורת היהודית בא לידי בטוי באהבתם העמוקה לישראל. רבים מהם מבקרים בישראל ויש שילדיהם נשלחים ללמוד זמן מה בארץ. הם גם מארחים ישראלים רבים באירוע דו-שנתי בו חוגגים את מורשת יהדות ספרד וישראל.

אינטגרציה ומודרניזציה
יש שהביעו חששות, שהעוגן העמוק במסורת וההתארגנות סביב הזהות הספרדית הנבדלת כרוכים בסכנת התבדלות ואפילו הסתגרות בגיטו. אולם מעבר לדבקות בעוגן המסורתי שסיפק בטחון בזהות קהילתית מגובשת, יהודי מרוקו במונטריאול השתלבו בקהילה הסובבת אותם בזה שהשקיעו בהשכלה ויזמות עסקית מגוונים. הם רכשו השכלה אקדמית בשיעור גבוה מהאוכלוסיה הסובבת אותם (מעל 40%), ויש להם ייצוג מכובד בייזמות עסקית, במסחר ומקצועות חופשיים (כהן ולוי 1998 וכן ברדוגו ושות. 1987).

המשכיות והתחדשות בין דורית
אם עוגנים במסורת היחודית שירתו את דור המהגרים הראשון שהתיישב במונטריאול, נשאלת השאלה אם הדור שגדל או נולד בקויבק ירש משהו ממסורת הוריו ואם יש לו מאפיינים אחרים. המחקרים לעיל מעידים שהדור הצעיר נשאר קשור למסורת ההורים תוך דבקות בתהליך של מוביליות חברתית, שמאפשר להם להשתלב בהצלחה בחברה הקנדית.

נשים, למשל, ממשיכות למלא תפקיד חשוב בגיבוש הזהות המשפחתית, ויחד עם זאת הן משתלבות יותר בחברה הרחבה אם באמצעות רכישת השכלה ואם בשוק העבודה. התהליך הביא לשויון תוך משפחתי על פי רוב, אך גם לקונפליקטים תוך משפחתיים שנפתרו באמצעות גירושים, כמקובל בחברה הסובבת אותם (דינל וברט דלפון 1994).

הדור הצעיר מתאפיין בשיעור ילודה נמוך יותר מדור ההורים. קשרי המשפחה המורחבים הצטמקו, הגם שעודם חזקים יותר מאשר בקרב הקהילה האשכנזית או הקנדית הרחבה יותר. נשים ממוצא יהודי מרוקאי ממשיכות ליחס חשיבות לקשרי משפחה הדוקים, גם כאשר גברים מאותו רקע, נותנים עדיפות לערכי חופש, שמאפשרים להם מוביליות חברתית וכלכלית גבוהה יותר (לוי וסמסון 1992).
הבדלים בדגשים בין נשים לגברים מצביעים על מתחים פוטנציאליים וחרדה לגורל הקהילה. שאיפות להשכלה ומוביליות חברתית וכלכלית דוחפים בהכרח לפיזור רחב יותר, לעתים קרובות מעבר לגבולות מונטריאול וקויבק, בהן השפה הצרפתית דומיננטית. השכלה בשפה האנגלית פתחה את שערי צפון אמריקה בפני הדור שנולד או גדל במונטריאול ובו זמנית איפשרה העתקת מגורים למקומות מרוחקים, מחוץ למחוזות דוברי צרפתית, אם לצורך השכלה או קידום קריירה. כך, השפה הצרפתית נדחקת למעמד משני, שפה בה מדברים במשפחה, עם דור ההורים, ואולי גם לצרכי תעסוקה, אם נשארים בקויבק ומונטריאול. השכלה בשפה האנגלית כיום נפוצה בקרב הדור הצעיר, לכן המשיכה למקומות מרוחקים גדלה, לאור השאיפות העזות למוביליות חברתית וכלכלית.
דיון
הזהות היהודית המסורתית העניקה בטחון ליהודי מרוקו שהיגרו למונטריאול ואיפשרה להם להתארגן בארצם החדשה ולהסתגל אליה בתקופת מעבר קריטית, ללא משבר משמעותי, שלא כאחיהם שהיגרו לישראל והיו נתונים ללחצים להשיל את זהותם המסורתית בטרם עת. יהודי מרוקו הצליחו לשמר את זהותם הישנה, עם לכידות קהילתית בונה, ותוך כדי כך לרכוש משאבים שאיפשרו להם להשתלב בחברה הקנדית. למרות הזהות הקהילתית החזקה יחסית בקרב הדור הצעיר, מרחב הזדמנויות גדול, אם בהשכלה ואם בתעסוקה, גורם לפיזור קהילתי רחב, שבסופו הדגש על שאיפות פרטניות גובר על הלכידות הקהילתית.

מאפייני המהגרים – מיטוסים ומציאות
יש טוענים שמשכילי מרוקו בחרו להגר לצרפת וקנדה מבין ארצות מערביות ודרום אמריקאיות אחרות, בשעה שהמהגרים לישראל היו עניי העם. אין שום בסיס עובדתי לטענות אלה לפי מחקרים השוואתיים (אדלר וענבר, 1977). אנשים בעלי מאפיינים דומים היגרו גם לישראל וגם למקומות אחרים. אולם מרחב ההזדמנויות שניתן לאלה שבחרו ביעדים מחוץ לישראל, שפר עליהם.

אין ספק שגם יהודי מרוקו שהיגרו לישראל זכו לשיפור משמעותי ברמת חייהם. יחד עם זאת, ברור לכל, שיהודי מרוקו בישראל היו נתונים לאילוצים ומיגבלות שצימצמו את מרחב ההזדמונויות שלהם. די לציין לשם כך את הריכוז הגבוה של יהודי מרוקו בספר הישראלי, בעיירות פתוח ומושבי עולים מבודדים, כדי להבין עד כמה מרחב ההזדמנויות המצומצם בישראל פעל לרעתם (פלד ושפיר 2005 ). ההגירה למונטריאול שבקויבק, שבקנדה, לעומת זאת פתחה בפני יהודי מרוקו מרחב הזדמנויות מגוון, ויהודי מרוקו השכילו לנצל זאת היטב.

לפי טיעון מטעה אחר, מרבית יהודי מרוקו שהיגרו לישראל היו ‘כפריים,’ שלא כמו אלה שהיגרו לארצות אחרות. אולם סקרים שנערכו בקרב יהודי מרוקו מצביעים שמרביתם היו עירוניים, ורק 5 עד 8 אחוזים התגוררו בספר הכפרי. בנוסף לכך, אפילו היהודים שגרו בספר הכפרי, היו בעלי מאפיינים עירוניים מבחינת עיסוקיהם (צור 2001). אין ספק שהיו הבדלים בין יהודי מרוקו, כמו בכל חברה אחרת, אולם הטיעון שהיו הבדלים משמעותיים בין אלה שהיגרו לישראל לבין אלה שהיגרו לארצות אחרות מוטעה ומטעה. האוחזים בטיעון מטעה זה רצו להצדיק בצורה זו או אחרת קליטה לא מוצלחת של יהודי מרוקו בישראל מטעמים שאינם ראויים לפרוט כאן. יהודי מרוקו שהיגרו למונטריאול לא היו שונים מאלה שהיגרו לישראל. יש בינהם שעברו דרך ישראל, אבל מצאו לנכון להגר למונטריאול בגלל קשרי משפחה וגם בגלל שהחברה הקנדית העניקה להם מיגוון הזדמנויות רחב יותר, בלי דעות קדומות וסטיגמות מגבילות.
מקורות
צור, ירון, 2001, קהילה קרועה, יהודי מרוקו והלאומיות 1943-1954, עם עובד, תל אביב
Cohen, Y., with Levy, J., 1998, Women in the Moroccan Jewish Community in Montreal, in Silberstein Swartz S. and Wolfe M., From Memory to Transformation: Jewish Women’s Voices, Second Story Press, Toronto
Berdugo, M., Cohen, Y., with Levy, J., 1987, Juifs Marocains a Montreal: Temoignages d’ une immigration Moderne, Editions VLB, Montreal

Dinelle, J. and Barette-Dalphond A.. 1994, Femmes et Judaismes: les femmes immigrants sepharades a Montreal, master thesis, UQAM, Montreal

Levy, J., and Samson J., M., 1992, Acculturation, Religiosity and Tradition among French Speaking Jews in Montreal, in Fishbane S., et al., eds., Essays in the Social Scientific Study of Judaism and Jewish Society, Vol. II, Ktav Publishing, New York

Imbar, M., and Adler C., 1977, Ethnic integration in Israel: a comparative case study of Moroccan brothers who settled in France and in Israel ,New Brunswick Publishers, N.J.
Peled Y. and Shafir G. 2005 Being Israeli, The Dynamics of Multiple Citizenship
Tel Aviv University Press (Hebrew)

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>