Publication Content

אחותי שושנה דברי הספד לשושנה אלחיאני אקוקה
אחותי שושנה
עידית אליאני שרייר

אחותי הבכורה שושנה הייתה פעילה בתנועת “דרור” תנועה שפעלה בעליית יהודי מרוקו לארץ ישראל. למדה מסחר וחשבונאות ורכשה השכלה, עזרה לאבא במסחר כיאה לבת בכורה, בעצמה נהלה מחלקות בסופרמרקטים במרוקוובארץ נהלה את מחלקת כלי בית במשביר המרכזי בקרית שמונה.

לאחותי כמו לכולנו בני בית אלחיאני יש אהבה מיוחדת לספר שאותה קבלנו בירושה בשרשרת הדורות. בילדותי ראיתי אותה קוראת ספרות צרפתית שאותה ידעה לפני ולפנים.
זוכרת אני שקנתה לי סנדלים לקיץ ונעליים לחורף והלכה עימי לימי הורים כי לאמא הייתה חסרה שפה. אחותי הייתה ממש אחות בכורה תמיד עזרה, תמכה, סייעה ונתנה עצמה לכולנו.

אתמול ערב חג סוכות בימים מיוחדים אלה של חגי תשרי אחותי הבכורה הלכה לעולמה, הלכה לעולמות אחרים, רחוקים, עברה למהות אחרת. וכדברי זלדה המשוררת: “והנפש ממריאה להשגה חדשה של הבורא” (מתוך שירה במלכות השקיעה). ראיתי אותה אתמול פנים פני תינוקת ורודות ומוארות וכל כך יפות. היו בהן שלווה שאותה בקשת… פנים מלאות פנים.

בספרות הסוד הקדומה, ספרות הקבלה, ספר היצירה ספר הבהיר וספר הזוהר, ספרות המכוננת את עולם הרוח של עמנו מופיעה מלכות כתכונה מרכזית של האלוהות. המלכות היא גם שכינה, ספירה המחברת בין האלוהות לבריאה, לברואים, דרך הספירה, הספירות הבורא מגלה את עצמו, את עצמותו בעולם ואנו הברואים מגלים את עצמנו-עצמיותנו בעולם.

המלכות ידועה בשם שושנה (גם איילה, לבנה, ירח) אליה זורם כל השפע מהמציאות העליונה ומתגלה בחיים ממש. המלכות שהיא גם השושנה היא בעלת כח יצירה, נתינה ובריאה. כתוב בזוהר שה”ש, ב, ב,: “מי היא השושנה זוהי כנסת ישראל, יש בה שלושה עשר עלים, שלושה עשר מידות של רחמים המקיפות אותה מכל עבריה, הבורא הוציא שלוש עשרה תיבות להקיף את כנסת ישראל ולשמור אותה. אחר כך נזכר בה שנית ולמה? להוציא חמישה עלים חזקים המקיפים את השושנה וחמישה אלה נקראים ישועות והם חמישה שערים ועל סוד זה כתוב כוס ישועות אשא. זו כוס של ברכה. כשושנה היושבת על חמישה עלים חזקים (חמש אצבעות) ושושנה זו כוס של ברכה.”

את היית ברכה, לך היה מהמתן, מהנתינה, מהחסד, היה בך תום הייתה בך ישרות. ישרות דרך כמו אבותינו סבא וסבתא אמא ואבא אנשים ישרי דרך. החסד והתום, המתן והישרות, הברכה שהבאת בעולמינו זו היית את. אני מאמינה שהרוח שלך נמצאת במקום שלו את ראויה. הגוף חוזר לאדמה “כי מעפר אתה ולעפר תשוב”. אני מאמינה שילדייך ונכדייך יראו את הרוח שלך ויעבירו אותה בשרשרת הדורות כי ככה זוכרים, זה זיכרון, זו אחת הדרכים לזכור את אהובינו, את אבותינו ואמותינו, לקחת את התכונות הכי הכי מהותיות באדם שהלך לעולמו ולהנכיח אותן בעולמנו, בחיינו וברוחנו. את ראויה ושרשרת הדורות שלפנייך ראויים שילדייך ונכדייך ינכיחו בעולמם את התום והחסד,המתן והברכה והרוח הטובה שלך ויעבירו אותה בשרשרת הדורות כי זה כל האדם, האדם שנברא בצלם אלוהים “ויברא אלוהים את האדם בצלמו בצלם אלוהים ברא אותו” בראשית א.
פנה יום
ואחותי
עברה
למהות אחרת
בעולם העליון
כשחוט של חסד
משוך על פניה.
דברי עידית אלחיאני-שרייר, בהלווית אחותינו הבכורה שושנה בת אסתר בקריית שמונה, ישראל
יג’ תשרי תש”ע 1.10.2009 ערב חג סוכות
סוזן, אחות לבי
פנינה אליאני שורוק

ודרכך לא הייתה סלולה.
היית לי אם ואחות, אם האמהות.
בעיני עיני ילדה היית אחותי הנאווה, אחותי הבכירה, אשת ספר ואשת מעשה.
זוכרת אותך במרוקו כיד ימינו של אבא בעסקיו.
כשהוא חלה וירד מנכסיו היית לו ולנו עמוד התווך. בכורה אמיתית.
את כולך נתת במסירות ובצניעות, באהבה, בחן ובחסד.
למדת ועבדת ונתת.
זוכרת את הצעצועים, הספרים והבגדים שקנית לנו לחג. שלא נרגיש חוסר.
שנהיה לבושים וראויים. כך אמרת. כך עשית.

ב- 1961 עלינו ארצה בעלייה בלתי ליגאלית , סודית, ואת נשארת עם מרגלית
ככיסוי וטיפלת במכירת מה שנותר מאחור. סכנת את עצמך, ואחר כך עלית ארצה כשנתיים אחרינו, כשקראת את המכתבים של אבא על המצב הקשה בארץ.
מיד נרשמת לאולפן ללמוד עברית לקלוט את הנעשה סביב.
בלי שפה אי אפשר, אמרת, זה ישראל, התרבות שלנו.
מצוידת במילים ובמשפטים ספורים נסעת לתל-אביב למצוא עבודה.
ללא היסוס התחלת לעבוד כקופאית בסופר-מרקט, גם אם השכלתך וכישוריך היו למעלה מזה.
בכל ביקור כאן הבית לבש אור מנוכחותך.
אני זוכרת יום שישי אחד, מוקדם בבוקר, לפני שיצאתי לבית-הספר, הופעת
עם משאית עמוסה רהיטים ומקרר שהחליף את מקרר הקרח.
לא הרשת לי להישאר ולהתרגש. לימודים. קודם לימודים. אחר-כך תראי.
הבית ייראה יפה כשתחזרי.
ובאמת הבית קרן, ולא רק בזכות הרהיטים אלא מאורך, מאישיותך.
לימים, כשנישאתי הכנת לי כלי בית כמו אחות בכירה, כמו אם.
גם בימים קשים היית שם בשבילי, במילה, במבט, בליטוף באחווה.

אני זוכרת את נישואיך לשלום, האיש שפגשת בכפר-בלום.
אני זוכרת את הבית הקטן והצנוע שהקמת כאן בקרית-שמונה.
אני זוכרת את לידתו של חגי בנך בכורך ונכדנו הראשון.
אחר-כך באו אחיו נתי, רוני ושרונה.
גם להם בנית בית, איש איש וביתו. איש איש ותרמילו.
אני מקווה שהיום, אחרי מות יפתחו את התרמילים וימצאו עולם ומלואו
ובעיקר את עצמם הולכים בדרכך. דרכך הטובה, דרך הישר.

בין לבין עבדת, תמיד עבדת במסירות והיית למנהלת במשביר המרכזי.
לא קל היה לך לפלס דרך בעולם של גברים, דרכך לא הייתה סלולה. את דילגת מעל המשוכות וזכית בתואר מנהלת מצטיינת. יותר מכל היית אדם מצוין, עם לב רחב ופתוח לבריות. מעשייך הטובים נעשו בצנעה, במסירות ובהתמדה. די אם אזכיר את האיש שישב בפתח החנות. איש מזה רעב שבקשת ממנו שיעזור לך לשמור על החנות, כביכול. ואת, את היית זו שבשלת לו במו ידייך ודאגת למחסורו. הארכת את חייו ושפרת אותם. עניי עירך קדמו. נאה דרשת ונאה קיימת.

בית, בעל, משפחה, עבודה ולימודים. אלה הם אושיות חייך.
אלה הם אושיות חיי וחיי כל אחי ואחיותי, כי אותך ראינו וממך למדנו.
מצאת לעצמך זמן ללמוד באוניברסיטה הפתוחה עוד משהו על עגנון וביאליק,
שפה ותרבות ישראלית, נוסף על הצרפתית. כי הרגשת שכך מקדשים את הארץ הזו.

ואת במעלת קדושים.
בחרת ללכת אחרי עשרת ימי תשובה, ערב שבת וערב חג הסוכות.
את שסככת עלינו, על הוריך, אחיך ואחיותיך, בעלך, ילדיך ונכדיך-
בחרת ללכת בערב חג כדי לא להטריח אותנו ולא נשב עליך שבעה.
וכמו שאמר עגנון על תהילה אומר עליך, אחות לבי:
“צדקת הייתה וחכמה הייתה וענוותנית הייתה. אור עיניה חסד ורחמים וקמטי פניה ברכה ושלום…”

שאלוהים למעלה יכנס אותך תחת כנפיו, במקום טוב וראוי.
נוחי לך ליד אבא ואמא הביאי להם את ברכתינו.
נוחי לך בשלווה בסוכת השלום.

דברי פנינה אליאני-שורוק, בהלווית אחותינו הבכורה שושנה בת אסתר בקריית שמונה, ישראל
יג’ תשרי תש”ע ערב חג סוכות

אחות לבי

לפני הכל נתת.
נתת לי את לבך המתהפך לאהבה,
בלי לשאול ולקבל ערכת סכינים
שחתכו בליבי כמו בעגבנייה, פלפל ומלפפון והיו לסלט דק
ויפה כמו תלתליך משכבר. הדמעה שתיבלה
עם הבצל השום ובכלל
המילים הנעלמות
תלויות
על בלימה
זועקות
אלם
השתיקה.

את שמן הזית וחסד הנעורים, אחות לבי,
בימים סוערים ובדרך לא סלולה.

פנינה אליאני-שורוק

לסוזן אחות לבי.
יא’ תמוז תשס”ט
September 3, 2009

אחותי שושנה
דברי שלמה אלחיאני

חוש של דאגה ואחריות היה בטבע שלה,תמיד חרוצה.
כילדה,קשרה אותי על גבה.
כל חייה עמלה, עזרה תחילה לכל משפחתה, בהמשך לילדיה שלה.
ללא שום תמורה לעצמה, זהו החינוך שקיבלה מהבית : לתת…
ניסיון רב בניהול היה לסוזן , היא למדה מאבא, בנוסף להשכלתה במסגרות החינוך הצרפתי.
רכים עדיין היינו ,היא בת שלוש-עשרה, ואני בן השבע, שמעתי אותה מעירה אותי בשלוש בבוקר:
‘קום המשאית הגיעה!’ היה עלינו לבדוק את חשבונית,לסדר את המטען… כך היה במרוקו.

בארץ, במשביר המרכזי, היא ניהלה את מחלקתה למופת, ואפילו פרס קיבלה.
בהגיעה לגמלאות פנתה אלי ואמרה: איני יכולה לשבת בטלה.
אני רוצה לפתוח עסק של כלי מטבח.
נסענו למפרץ חיפה , וחזרנו עם המדפים שבחרה לחנותה, “שושנה כלי בית.”
לסוזן מלאו 70 ועוד קצת.
היא הייתה מדור אחר, בעלת מוסר אחר, קרוביה התקשו להבינה !
שבעים שנים הספיקו לה!
אנו אחיה ואחיותיה, ילדיה ובעלה,
נזכור אותה כאישה שעמלה עבור אחרים, בני משפחתה, ילדיה, ושכניה…
את הכל עשתה בצניעות, בסתר. אלה היו הנאותיה, שלעצמה אך מעט נתנה.
ב יג” בתשרי תשע” ערב חג הסוכות ת ש” ע נפחת את נשמתך הזכה.
לא רצית להיות לנטל, גם לא שיקיריך ישבו שבעה.
רק נשמה טהורה מסוגלת לרוחב לב שכזה.

דברי שלמה אלחיאני, בהלווית אחותינו הבכורה שושנה בת אסתר בקריית שמונה, ישראל
יג’ תשרי תש”ע ערב חג סוכות

מ. אלחיאני, המחבר, בעל הנפש הפיוטית, חובק בשירתו הלירית את אחותו ואת סבו האהובים, שתי דמויות מופת נאלצות, ומרעיף עליהם ים רגשי אהבה, ובה בעת עוטף הוא אותנו, הקוראים, בחמימות רבה ומצליח ביד אמן, בעדינות מילותיו, את נימי נפשנו להרטיט. ד”ר מימון כהן, באר שבע

מ. אלחיאני, עלה לישראל ממרוקו בשנת 1961, למד בתיכון דנציגר בקרית שמונה. לאחר שרותו הצבאי, למד בטכניון, האוניברסיטה העברית, ואוניברסיטאות קרלטון ואוטבה בקנדה ואוניסה בדרום אפריקה. הוא הקים את עיר הנוער בקרית שמונה במסגרת מחקר, שנבע מדו”ח וועדת ראש הממשלה לנוער במצוקה בימי הפנטרים השחורים. לאחר מכן, ניהל מחקר וסקרים לקידום בריאות ולתיכנון שרותים ציבוריים בקנדה, ובשאר העולם במסגרת האומות המאוחדות.
פירסומיו באנגלית וצרפתית רבים, חלקם זמינים באינטרנט:
www.artengine.ca/eliany/

מ. אלחיאני עוסק בתיעוד תרבות יהדות מרוקו בכתיבה, ציור, צילום ופיסול. עבודותיו הוצגו במוזיאונים וגלריות ברחבי העולם. הוא עוסק היום בהקמת ארכיב ומרכז תרבות ליהודי מרוקו, לעודד רב-תרבותיות ודמוקרטיה בישראל.

ספרו ‘כבת מלך יחידה’ מביע כמיהה לישראל ערכית והגונה, כזו שנצטיירה בלבו בארצות גלותו, בבית הוריו ובית סבו. שפתו העברית העכשווית עשירה, ניכרים בה מקורות קדומים וקולות ראויים להנצחה.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>