Publication Content

על התפתחות התודעה היהודית בשפה הערבית והשלום
על התפתחות התודעה היהודית בשפה הערבית והשלום
מ. אלחיאני
2014 ©

ערבים כבשו את ירושלים מידי הביזנטים בשנת 638 ומיד הסירו את האיסור על יהודים לגור בעיר. אבל למעשה, ישראל נותרה שוממה, ארץ מעבר בין מצרים לבגדד, ששם היה מרכז החיים של העולם המוסלמי. תחת, שלטון האיסלם יהודים חיו לא רע, במעמד אוטונומי, כשראש הגולה שימש לעתים קרובות יועץ לכליפים, מימי הרון אל רשיד ועד מוחמד הששי במרוקו בימינו אנו.

תחת שלטון האיסלם, יהודים אימצו חיים עירוניים ועסקו בעיקר במלאכה ומסחר, גם כשהתגוררו באיזורים כפריים. יהודים התערו בחיים הפוליטיים, כלכליים והתרבותיים, לרוב בשפה הערבית מפאתי המגרב ועד הודו. בתקופה זו, בין המאה השביעית למאה האחד עשר, ראשי קהילות, רובם רבנים, ניהלו את חיי היהודים, בהתיעצות עם ‘גאונים’ מסורה ופומבדיטה בבגדד.

סעדיה גאון (882-942), אחד הגאונים, תרם להתפתחות המחשבה היהודית באופן שחיזק את החשיבה האוניברסלית פילוסופית ביהדות בכתביו בשפה הערבית, ביניהם תרגום התנ”ך ופרושיו, וכן ספר האמונות והדעות או במקורו בערבית: כתב אל אמנת ואל אעתקדת, בו באו לידי בטוי החשיבה האינטלקטואלית של בני דורו ןבו סעדיה גאון הניח את היסוד לפרשנות פילוסופית של המחשבה היהודית.

משדעך המרכז היהודי בבבל, עם מותו של הגאון אי (1038), שיגשגו יהודי המערב בצפון אפריקה וספרד תחת שלטון האיסלם. חסדאי אבן שפרוט, בעקבות סעדיה גאון, עודד כתיבת שירה בעברית גם בנושאים חילוניים כגון אהבה ויין, על משקל השירה הערבית.

חיי יהודים תחת שלטון האיסלם ידעו גם מורדות, שבחשיבה המוסלמית (וגם הנוצרית) נגזר על יהודים גנאי, כאנשים שברכת שמיים הוסרה מעליהם, לזכות את מתחריהם. כך קרה שיהודים נדדו בין צפון אפריקה לספרד תחת שלטון האיסלם בחיפושיהם אחר מקום מיפלט ומנוחה.

רבי יצחק הכהן פסי (הרי”ף 1103-1013 ) לא כתב ערבית, אף שדיבר בה, אלא עברית, בה כתב את ספר ההלכות, שלב נוסף וחשוב ביותר בהתפתחות התודעה היהודית, בזה שעשה סינטזה ופישוט של בליל דיוני התלמוד, לשאוב מתוכם את עיקרי ההלכות. תלמידי הרי”ף היו למוריו של הרמב”ם (1204-1138) בלוסנה (ספרד) ובעיקר בפס (מרוקו). מסורת הבאור הפילוסופי של סעדיה גאון ומסורת הפישוט של הרי”ף, ביחד עם החשיפה המשולבת לערבית ועברית, הניחו את היסודות לעבודתו הפוריה של הרמב”ם, הן במשנה תורה בעברית והן במורה נבוכים בערבית.

בימינו, אנגלית היא שפת היצירה הבין לאומית. אולם הערבית נותרה שפת שכנינו ושפת הגרים בתוכנו. כך וכך, השפה הערבית נועדה לשמש אותנו לקרב בינינו לבין שכנינו, לגלות בה אוצרות של אחווה ושלום ושיגשוג תרבותי וכלכלי. כל המחוקק חוקים לדחוק את השפה הערבית לשוליים, לא יקרב בזאת את השלום, אלא יפער פערים, שיערערו את יסודותיה של ישראל כחברה דמוקרטית אוניברסלית, שיסודותיה שלום ושויון.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>