סיפורו של לילית ואת Jnun
מארק Eliany © כל הזכויות שמורות

“בהתחלה,” אמי אמרה לי, “הבריאה נוצרה והכל נולד בתוכה. והבריאה אמרה, 'זה’ ולא אחר, נוצר הכל. ואלה שנולדו אחרי 'זה', התקומם ואמר: הם היו ההתחלה של הכל!

ומאז, חכמים רבים באו והלכו. וכל אחד אמר:

'בוא איתי
לגן עדן,
למקום
איפה
בורא הכל
מתגורר.’

אבל כל מה שנוצר פחד לעוף. והבריאה הפכה למלך של כולם וכל השאר הפכו לעבדים שלה. והצדק ערק את העולם. והבריאה נפלה משמיים לארץ. והנצח לא היה קיים יותר.

ומאז, חכם נולד בכל דור ודור. והחכם חי חיים מושלמים, מראה לאחרים את הדרך להשלים את היצירה. אבל, לילי, זימן נחש והפך אותו לאובייקט של תשוקה גדולה. אך חכמים לא התנדנדו מדרכם.
והנחש קרא לחושך להסתיר את בושתו. והחושך נמשך ימים רבים. ורוח אכזרית הגיעה אחר כך, גורף כל עץ, כל גבעה וכל מקלט בו האנושות הסתירה את רצונה. והרוח ניפחה את מיטב האדמות. וחול כיסה חלק ניכר מהאדמה. וגשם, ולא להאכיל את האדמה, הפך לקרח בים הרחוק!

וכאשר חכמים כאבו לשממה, הם זימנו את הרחמים למלוך על פני האדמה. ומאז, גשמים מרעננים את האדמה כדי לשמוח את החיים. וילדים מתבגרים ויופיהם עולה על כל מה שנוצר קודם.

מאז ש, לילית והג'נון חיים בעולם התחתון. וכשאור מאיר על האדמה, החושך נסוגה לעומקה. וכולם זוכרים כי התגמול על חיי השלום הוא במעשים טובים.”