ברירת שמשון: חימושה הגרעיני של ישראל

M. אליסה ©

רוברט מקנמרה, פעם נאמר: "אני יכול להבין למה ישראל רוצה פצצה גרעינית [... ] קיומה של ישראל כבר סימן שאלה בהיסטוריה [...] (רש, 1991, p.109)" כמה פוליטיקאים ישראלים (בן גוריון, פרס, דיין) ומדענים (מיעטה להזכיר ברגמן בין היתר) ודאי האמין ישראל פצצה גרעינית כדי להבטיח הישרדות במזרח התיכון. מתנגדים כגון פנחס Labon, מי עמד לשימוש במשאבים העומדים לרשות ליישב עולים חדשים בגליל, במקום לבנות פצצה גרעינית, נדחקו (שם, p.109, (לפעמים באכזריות כמו במקרה של ואנונו p.195-207). בסביבות 1961, ממשל קנדי ​​הציע ליישב פליטים פלסטינים, בברכת מדינות ערבות (שם, p.113-115). ההערכה היא כי כמעט 100,000 הפליטים היו בוחרים חוזרים לישראל. אבל, בן גוריון דחה את ההצעה (שם, p.114). בן גוריון גם דחתה כל בדיקות אמריקניות או בינלאומיות של הארגון" בדימונה," למרות המתנגדים טענות, כי ישראל גרעינית בהכרח תוביל לשגשוג של נשק גרעיני למדינות אחרות במזרח התיכון (שם, p. 128). תומכי האופציה הגרעינית האמינו שהוא לבד יכול להרתיע את האיום הערבי ולהביא אותם לקבל שלום (שם, p.136-7).
הדיון על בניית מפעל גרעיני"," כה הצליחו להגיע לתוצאות על הרווח של החברה הישראלית. היה חוסר דיון ציבורי על "העסק", ומכאן הפרה של עקרונות דמוקרטיים. הייתה הסטת משאבים מבניין בחברה כדי הסתמכות על עצמה צבאית, ומכאן, חוסר שוויון בחלוקת משאבים, ממש כמו, הגבירו נטיות מיליטריסטית. יתר על כך, ולא מחפש פשרה פוליטית שלווה, הסתמכות על אופציות צבאיות הייתה מעל המשוקלל, מלבד סיכול בניין החברה האזרחית (שם, p. 136). הוויכוח אפילו שהביא לפילוג בתוך תנועת העבודה. באופן פרדוקסלי, אוטוקרטית בן גוריון, התומך המוביל של האופציה הגרעינית, הושק מפלגה חדשה, הקורא לרפורמה יסודית. דהיינו, כי ישראל מסתמכת על אוניברסלי ולא עקרונות המארגנת פרטיקולרי, נותן סיכויים יותר כשרון ושוויון ההזדמנויות (שם, p. 141). אבל הניסיון של בן גוריון להחזיר את הכוח הפוליטי לרפורמה ישראל נכשלה. העמיתים לעבודה הישנים שלו, אשכול, ספיר וגולדה, שמור על מבנים הישנים לא שוויוניים, מניעת הרפורמה הרצויה, תוך האטה בפעילויות "עסק" במקצת, מבלי לעצור אותם. בן גוריון פרש לשדה בוקר כדי לכתוב את זכרונותיו; אבל פרס ודיין לא, ו, הם ראו את זה כי "העסק" הוא ה"נציונליסטית" (שם, p.179-180).
דיין ופרס, כמו רוב האליטה המובילה רחש אלא בוז לערבים. [הם היו משוכנעים "הם ידעו טובים יותר," טוב יותר מכל אחד אחר, כולל האנשים שנתנו להם את הסמכות לייצג אותם, ובכך התעלמות עקרונות דמוקרטיים.] הם היו בטוחים שהם יכולים להתגבר על כל אתגר ערבי באמצעות נשק קונבנציונלי. אבל הם גם האמינו גרעיניים הולכים היה צורך להרתיע את הסובייטים מתמיכת התקפות ערביות מתואמות על ישראל (שם, p.220-221)! אבל הערבים לא יכולים להיות כל כך בקלות דחו. הם הגיעו להישגים משמעותיים בכל חזיתות סואץ הגולן מהווים איום משמעותי על ישראל בצפון במהלך אוקטובר 1973 מלחמה, מכריח ישראל לשקול את האופציה הגרעינית שלה, ממש כמו, להשתמש בו כדי לחלץ סיוע חירום מארה"ב (שם, p.222-223). הישראלים נחשבים באמצעות האפשרות הגרעינית במלחמת המפרץ, כאשר עיראק ממוקדת בתל אביב עם לסקדים. אבל ההסלמה נחסמה על-ידי הבטחות אמריקניות, ממש כמו, צבאי מוגבר וסיוע כספי (שם, p.317-319).
הארסנל הגרעיני של ישראל הוא עכשיו סוד גלוי, על פי מקורות זרים. זה נשאר אופציה של המוצא האחרון, צריכות מדינות ערב מהוות שום סיכון משמעותי לקיומה של ישראל; עדיין, זה אף פעם לא נדון בכנסת, מוחזק בידי כמה מנהיגים, מי תמיד האמין שהם יודעים יותר טוב מהאזרחים שלהם, ובכך פגע בדמוקרטיה של ישראל.
ברירת שמשון קורא כמו סיפור מתח, עדיין אמיתי ומעשיר, בכך שהוא מוכיח כי אי כיבוד עקרונות דמוקרטיים, עלול להוביל כמה מנהיגים יהירים כדי robe האומה של קיימא שלומם.

בהתבסס על ברירת שמשון: הגרעין של ישראל ארסנל S.M. רש 1991 בית אקראי, N.Y.