שיעור של שלמה בענווה
מארק Eliany © כל הזכויות שמורות.

בתקופת שלטונו של דייויד, אדם שלח את בנו לעסקים לאפריקיה. הבן עשה את הכביש כל יום עם שחר, בזמן שהוא נח תמיד עם שקיעה, עד הגעתו לאגמאת, בפאתי מרקש.

כאשר הצעיר סיים את ענייניו ועבר את הדרך חזרה לירושלים, כל נהר שהוא בא לחצות התנפח. הצעיר עיכב את מעברו בכל פעם עד שהמים שככו. יום אחד, קרוואן חצה נחל עוצמתי שהוא לא היה משא ומתן וטבע. הצעיר חצה את הנהר כשהסלעה שככה, אוסף רימות זהב ומיתרי פנינים שמצא בדרכו.

זו הייתה תקופה שבה טיול מירושלים לאפריקיה ארך זמן רב והרבה קרה בין לבין כאשר הצעיר הגיע הביתה, הוא גילה שאביו נפטר וכי אחד מעבדיו ניכס את עושרו כאילו היה היורש היחיד. הצעיר התאבל על אביו, ולא עשה שום ניסיון להתאים מחדש את הירושה שלו.

יום אחד, סולומון, בנו של דוד המלך, שמע את סיפורו של הצעיר והחליט להעניק צדק ולפרום את האמת. שלמה הוצא את גופת הזקן וצבע את אחת העצמות בדם של היורשים לכאורה. דמו של היורש האמיתי חלחל לעצם וכך הוא הבטיח את נחלתו. זה כדי ללמד אותנו שהחוכמה הייתה נפוצה בימי קדם, דרך לפני המצאת המדעים המודרניים ולפני שהידע של ה- DNA התפשט.

כאשר שלמה הפך למלך, רכושו גדל מעבר לקבוע בשמים וארץ. והחכם בארץ הפציר בו להפחית את הנטל שהניח על בני ישראל והמלאכים הזהירו אותו משיעור תלוי ועומד בענווה אם לא יתקן את דרכיו. אולם שלמה נותר חסר היסוס מכל צווי המניעה וההוראה נחתה מהשמיים כדי לאסור עליו לחיות חיי קבצן בארצות רחוקות.

רעבים ומקופחים, שלמה נדד מארץ לארץ עד שהגיע לאגמאת, שהיה קצה העולם בתקופות קדומות. שלמה אמר לכל מי שאכפת לו שהוא בנו של דוד, המלך האדיר של בני ישראל אבל אפילו כהני אגמת אשר הכירו את פניו בירושלים, לא יכול היה לזהות אותו, גורם לו ייאוש רב.

יום אחד היורש שאליו השיב שלמה את הירושה לאגמאת בעסקים וכרגיל, הוא ערך משתה לעשירים ועניים כאחד לפני שחזר לירושלים. סולומון, שעמד בין העניים, נקרא לבטא את הברכה על הלחם וברגע שפתח את פיו, היורש זיהה את המלך וכרע ברך לפני חסדו לתדהמת כל הנוכחים.

שלמה נסע כשלוש שנים לפני האירוע הזה, אך לאחר שהכיר בו, שערי גן עדן נפתחו ובמצמוץ של עין, הרחמן הסיע אותו חזרה לירושלים. וכששלמה נשבע להיפטר מחפציו ולחיות בענווה, כיאה למלוכה בישראל, הוא נמלך שוב למלך. מאז ש, זו הייתה מסורת במגרב של חכמים לחיות בצניעות רבה.