הסרת הכישוף של האוריינט:
היסטוריה התמחות האוריינטליסטי בישראל
על ידי גיל אייל
2005, מכון ון ליר בירושלים מכון
הוצאת הקיבוץ המאוחד Ha

נבדק על ידי מארק Eliany

שאיפות ציוניות שמטרתן להפוך ליהודים בתפוצות לניו יהודיות. בניסיון הזה, קווים נמשכו בין היהודים לערבים. An טרנספורמציה כמו ערבי ובלבד מוקדם החלוצים המבטים והשפה של הערבים הפלסטינים כדרך לשפוך את התמונה הגלותי הישן, ללבוש את התמונה של תושבים המקומיים שנראתה להיזכר עבורם עברי עתיקות ותמונות מקראיות. זה היה, כמובן, רק שינוי שטחי, כמו באותו החלוצים נתפס תושבים מקומיים כמו פרימיטיבי ולא לאנשים לחפש עד. אימוץ המראה החיצוני, כמו גם את אורח החיים הצנוע, היתה אישה מרושעת כדי לטהר עצמו מן העצמי הגלותי הישן לאמץ ישראלי אחד חדש.
גם החלוצים הראשונים נחשב הטרנספורמציה יהודית ספרדית, כיהודים מקומיים הספרדיים השתלבו היטב עם האוכלוסייה הפלסטינית הערביה, ממש כמו, סימל את Golden Era של יהדות ספרד, ובכך סיפק את הפוטנציאל לגשר בין מזרח ומערב, כמו גם בין יהודים לערבים. אבל, ולספרדים מקומיים לא קבלו את ההזדמנות כדי למלא את תפקיד הגישור, כפי שהוא הציג איום על ההגמוניה של החלוצים הראשונים. הציונים הראשונים גם הביט איכר התושב כסמל של "היהודי החבוי," אולי צאצא של העברים הקדמונים, מי נשאר פלסטין למרות גלות וחורבן כדי לעבד את האדמה של אבותיו. תמונה זו סיפקה החלוצים הראשונים עם מודל שמביא אותם קרוב אל ארץ ישראל.
אבל מלחמת העצמאות הביאה לשינויים משלה חשוף החלוצים אל מציאות חדשה, ואת הצורך לצייר הבחנה חדשה בין יהודים לערבים.
במהלך המלחמה, תושבים מקומיים ערבים, שברחו או גורשו, פליטים הפכו. חלק מהפליטים האלה, שקוראים לו מסתנן, ניסיתי לחזור ובכך הציג איום על המדינה שזה עתה הוקמה. היו גם לתושבים הערבים המקומיים, עכשיו קראו ערביי ישראל, שהציג גם איום על המדינה שזה עתה הוקמה והיה צריך להיכלל תחת ממשל צבאי עד 1966. ולבסוף עולים חדשים ממדינות ערביות, מזרחים שכותרתו, שבאו ממדינות ערבות ונשאתי עימם דימוי ערבי, גם נתפשו כאיום. המדינה החדשה של ישראל ניסתה לבסס גבולות בינו לבין סובבי השפעה ערבית.
בשנת הניסיון הישראלי לצייר קווים בין יהודים לערבים, כפרים ערביים נטושים נחרשו, כדי לא להשאיר שום זכר לקיום שלהם. ניו עיירות פיתוח נבנו במקומם, להתיישב בפאתי, לתבוע אחיזה על הקרקע כמו גם לקלוט עולים חדשים. הערים החדשות היו אמורים לשמש מרכז שירות למושבים (כפרים שיתופיים) וקיבוצים (בכפר קולקטיבי). אבל בערים החדשות לא הצליחו להוות מרכזי שירות, כפי שהיו מושבים וקיבוצים משלהם מערכת מפותחת של רכישות והפצה. נוסף, המדינה, כמו גם תעשיינים עצמאיים העדיפה השקעות במרכז ולא בפאתי מרחוק מסיבות כלכליות. כתוצאה מכך, עולה עם כישורים כמו גם עם משפחות קטנות עזב בפאתי להתיישב במרכז, אשר סיפקה הזדמנויות טובות יותר, משאיר מאחור את המשפחות הלא המיומנות וגדולות, עולה בעיקר ממדינות ערבות. ערי החדשות נכשלו הפכו מנחיתות מבניות, ממש כמו, מרכזים של עוני, היכן "מזרחי" כמו התרבות שהתפתחה.
לאחר הקמת מדינת ישראל, מספר ארגונים המתמחה בהתמודדות עם מקומיים מתוך ערביי המדינה, כמו גם עם יהודים מזרחיים. הייתה תחרות בין הקבוצות השונות של מומחים. קבוצות אלה היו קשורים קשר הדוק עם האליטות צבאיות ומדיניות. הם היו לספק ייעוץ על סמך המידע שנצבר; אבל במציאות, זה היה כדי לשרת את האינטרסים המדינה. לפיכך, עצת המומחים נתנו הייתה התוצאה של איזון בין ההיצע וביקוש. המומחים מותאמים עצתם לדרישה של האליטה זה שמש (p.157, 160). חברים המרכזיים של מחקר נותרו סגורים לקבלת חברות שנבחרו, גם אם פעילות המחקר היו בעלי אופי אקדמי, כמו במרכז דיין באוניברסיטת תל אביב. מרכזים אלה ובכך שיקף היררכיה חברתית שבה יהודים מארצות המזרח מוגשים פונקציות ברמה נמוכה, בעוד הערבים שנשארו בחוץ (p. 168).
המכונית המובילה לשיח אז נשאר בידי אליטה, אשר החזיק את הסמכות לפרש את "האמת המבוססת על עובדות וראיות." מפלגות אחרות, דהיינו, יהודים מצפון אפריקה והמזרח התיכון, או ערבים, מי ניסה לומר כל פרשנות אחרת, נאלץ להתמודד עם אליטה סמכותי, אשר חיזק ושירת הסמכות של המדינה.