הקשרים הסודיים בין ישראל לבין מרוקו
שמואל שגב
להרוג ספרים, תל אביב 2008 (עברי)

89 בשקלים חדשים, 255 דפים
www.matarbooks.co.il

נבדק על ידי M. אליסה ©

שגב, מזרחן, עם זכות גישה למידע סודי מוסדי, מתאר בספרו: "הקשר המרוקאי:
הקשרים הסודיים בין ישראל לבין מרוקו," איך מרוקו מלא תפקיד חשוב ביחסי ישראל-ערבים בניסיונה להביא לשלום במזרח התיכון.

שגב מייחס את היחסים המיוחדים בין ישראל ומרוקו זיקות היסטוריות בין יהודי מרוקו לבין השכנים הערבים שלהם. יהודים חיו בצפון אפריקה מאז זמן המקרא. למרות שהם חוו קשיים מזדמנים, הם כוננו יחסים טובים עם שכנים ערבים ו ברברי כמו גם עם מלכים מרוקאים, שחקתי תפקיד משמעותי בקידום אינטרסים מרוקאים בעולם ועשה ישראלית - יחסי מרוקאי אפשרי. המלך חסן הבין העולם הערבי היטב, עמד על העיקרון של "שתי מדינות לשני עמים" ועמלו לקדם הסכם שלום ישראלי פלסטיני, מתוך אמונה כי בלי זה, קיצוניות יעלו לסכן משטרים מתונים במרוקו, ירדן, סעודיה ומצרים. הוא הפגיש מצרים וישראל לנהל משא ומתן ולחתום על הסכם שלום. מלכי מרוקו טיפחו קשרים הדוקים עם ישראל ומרוקאי ויהדות העולם ומשך להפיק מהן בתחומים כגון תיירות, שיתוף פעולה כלכלי וטכנולוגית, שתדלנות בינלאומית, כמו גם שירותים חשאיים סיוע צבאי.

שגב מציין כי יהדות מרוקו לא היה כפוף לכל איומים משמעותיים וכי היא בחרה לעלות לישראל עצמאית בשל מסורת ארוכת ימים של Alyia לארץ הקודש, דרך לפני קום המודרני ישראל. רק 6% של יהדות מרוקו חיו בשולי כפריים, בעוד ושאר התגוררו באזורים עירוניים. רוב יהודי מרוקו השתייך את מעמד הפועלים ואת המעמד הבינוני, על אודות 10% נחשבו עשיר 5% היו עשירים מאוד. חלק קטן יחסית של האוכלוסייה היהודיה היה כפוף עוני, אבל מי שנחשף אליו, שמור גאוות צניעות. רוב הקהילות היו מאורגנות היטב, חברים נחשפו עברי וחינוך צרפתי, היו במצב בריאותי טוב והיו מתאימים הגירה לישראל, אבל היו כפופים הודאה "סלקטיבית". חוקי ההגירה סלקטיבי נשאר במקום, למרות הגדלת הלחץ הערבי לעצמאות סיכונים עבור יהודים. מלכי מרוקו קראו ליהודים להישאר במרוקו לתרום להתפתחותו, אבל יהדות מרוקו חולקה בין רצונה לעלות לישראל פוטנציאל להשתלבות עצמאית וליברלית מרוקו. הקונגרס היהודי, The American Joint כמו גם כמה צדדים ישראליים האמינו בפוטנציאל יהדות מרוקו לעשות גם במרוקו, הרשויות אבל ישראלי הכינו את התשתית עבור הגירה מסיבית במקרה צורך. לא משנה העולם יהדות ותוכניות ישראליות, היהודים הכי מרוקאים בחרו הגירה לישראל, למרות הסיכונים הכרוכים בה קשיי הקליטה ליעד.

הרשויות מרוקניות לא לעודד יהודים לעזוב מרוקו בשל "פאן-ערבית" הנמקה, אבל גם בגלל היהודים תרם תרומה משמעותית לכלכלת המדינה ויחסים בינלאומיים. מוחמד החמישי, מלך מרוקו, הביע את דעתו על הגירת יהדות מרוקו הבא: "היהודים חיו בארץ המבורכת הזאת במשך אלפי שנים. הם הגיעו לכאן לפני המוסלמים עשו. הם שגשגו בקרבנו בשלום. הם מחזיקים בעמדה חשובה בחברה שלנו. הם מהווים חלק בלתי נפרד מעמנו. למה הם חיים, עכשיו מרוקו זכתה בעצמאות?... אני מבין שהם התיישבו בפאתי במדינתך בתנאים קשים. יהודי מרוקו להרגיש "זרים" בארצכם ... הם כפופים סובל שם בזמן שהם יכולים לחיות בנוחות כאן ..."

כפי יהדות מרוקו הפגינה אומץ לב במהלך מלחמת הסיני והמפגשים של נציג מוסד עם יהודים במרוקו שכנע הרשויות הישראליות של האומץ והמסירות שלהם לישראל, ארגון מחתרת הוקם כדי להקל הגירת חוּקִי הלא חוקית. שחקנים רבים הוקדשו יהודים מקומיים, מי היו מתנדבים, כמו מעט מאוד קיבל שום הטבות חומריות. עדיפות ניתנה הגירה מכפרים מרוחקים. יציאות חוּקִי, באמצעות מסמכים משפטיים מזויפים התקיים באוויר ובים מקזבלנקה, בטנג'יר, Melilia ובסאוטה. מסלולים חוקיים התרחשו בים וביבשה, באמצעות Melilia ובסאוטה, לספרד וגיברלטר, עם שיתוף הפעולה של ספרד ואנגליה. בין ספטמבר 1961 ויולי 1963, על אודות 76,000 היהודים עזבו מרוקו בחסות ארגונים יהודיים בינלאומיים, באמצעות "אשרות יציאה לקבוצה" במה שנודע בשם "מבצע Yacin." לכן, השאר 200,000 יהודים עזבו מרוקו דרך נתיבי אסורים מסוכנים. תיאור מפורט של הטביעה של "אגוז," אחת הסירות ששימש להובלת יהודים מתוך מרוקו בטענה בטוח ב Melilia, סאוטה, גיברלטר, מרסיי, בדרך לישראל, מספק המחשה של סיפורים שלא סופרו של גבורה הקשורים הגירה זו. לצערי, מנהיגות מוסד לא מבקשת לזהות צדדים אחראים למותו הטרגי של 43 עולה, קצין תקשורת ישראלי של מרוקאי הגון כמו גם מספר מלחים ספרדי, למרות התברר כי הספינה מדוברת לא הייתה מתאימה לצורך זה שמש אמצעי הבטיחות התעלם. שגב מספר גם מאמצים שנעשו כדי להביא את העצמות 22 קורבנות האגוז לקבורה בישראל. הרשויות מרוקאי הצביע מוקדם על נכונות להעביר את עצמות הנרצחים לקהילה היהודית במרוקו ודרכם הרבנות הישראלית. הרשויות הישראליות, למרות זאת, מיועד לשימוש קבורה כדי לקבל תגמולים פוליטיים, התעלמות רגישויות מרוקניות, גרימת עיכובים מיותרים בעצמות העברה וכן להביא כאב הרבה קורבנות קרוב.

ספר שגב טוב לקרוא. הוא מכיל לקחים היסטוריים חשובים, לא מוזכר אך נותר שיקול הדעת של הקוראים. לפיכך, שגב אינו מזכיר את העובדה שגם לאחר הטביעה הטרגית של אגוז, יהודים רבים עזבו את מרוקו על כלי קטן "אגוז דמוי", שבו אמצעי בטיחות נשאר נעדר, (הבודק הזה הוא אחד מהם). נוסף, שגב מוזנח להצביע סירוב הרשויות ישראלי להכיר את טרגדית האגוז או אפילו לפצות את המשפחה של קצין תקשורת הישראלי הגון מרוקאי (Zarfaty) למרות מאמצים חוזרים ונשנים של סיוע משפטי וחבר הכנסת תמיר. יתר על כך, הסיפור של נקודות חיבור מרוקאי לכישלון הרשויות הישראליות להכיר את הפוטנציאל של יהדות מרוקו כדי לתרום תרומה משמעותית לחברה הישראלית, ממש כמו, כדי להביא שלום. לצערי, מנהיגים ישראלים שעו לעצותיהם של המלך חסן: דהיינו, "לאמץ את העיקרון של שני עמים, שתי מדינות בזמן אופנה, ובכך המיט ישראל לא רק במלחמות, אלא גם את ההקצנה של יריבים מוסלמים, עם השלכות חמורות על יציבות עתידית במזרח התיכון ואת שאר העולם.