ביקורת ספרים M. אליהו
פחד קוסמי: עלייתו של הימין הדתי בישראל
גרינפילד צביה
2001 משכל – ספרים ידיעות אחרונות ספרי חמד, תל אביב (עברי)
תקציר
התנגדות וחרדי אנטגוניסט נוטים שלא לתמוך במדינה יהודית חילונית, העוסקת בהבאת הגאולה הלאומית פרו-אקטיבי. על פי קבוצות אלה אם היהודים מצייתים לצו התורה, שלום אלוהי ימלוך על ארץ ישראל (ויקרא 26:3-6). הם רוצים לשבש בניין אומה ציוני ומקבלים את החיים בגלות עוד גאולה אלוהית אינה מתרחשת (p.35).
ציונים פרשו יהדות לאור זמן משלהם, דהיינו, הגדרה מחדש אדם כסוכן פרואקטיבית אחראי לגאולה האישית והלאומית שלו, בעוד יהדות אורתודוכסית מכפיפה אדם לרצון של אלוהים גאול אלוהי (הרצל ??”?; שדה ירוק, 2001: p.57, 68, 70). הציונות ביקשה להפוך החדשים, לא רק לעשות רווחים פוליטיים אלא גם כדי לעצב מחדש את האופן בו יהודים בודדים חושבים ומתנהגים (שדה ירוק, 2001: p.73). תנועת העבודה הציונית, שהתאפיין סמכותי בתחילתה, הכיל את זרעי חורבנו מאז אותו מוסמך חבריה למרוד ולחפש גאולה אישית ולאומית זמנית (שדה ירוק, 2001: p.75).
לאומנים אורתודוכסיות לתמוך ציונים’ אומת בניין כצעד ראשוני שקודם גאולה אלוהית. הם תומכים שמרנים ליברליים (דהיינו, הליכוד) בוחרים הרחבה ישראל מעבר שלה 1967 גבולות, בתקווה כי אג'נדה לאומנית אורתודוכסית תנצח בסוף הכביש. למרות זאת, כמו מדיניות התפשטות משויכת פוליטי, בידוד תרבותי וכלכלי, כמו גם עם המיליטריזם, שמרנים ליברליים לא יכלו לקיים מדיניות כזו, ולוותר פיתוח כלכלי, דמוקרטיה ואינטגרציה בינלאומית (p.36). כתוצאה מכך, לאומנים אורתודוכסיות בשימוש באיומים (דהיינו, מלחמת אזרחים) לכפות שמרנים ליברליים להמשיך במדיניות הרחבה (p.88-89). לאומני חרדים אינם מקבלים את המציאות כי פשרה עשויה להיות נחוצה כדי להביא שלום וביטחון.
כפי לאומנים אורתודוכסיות הצליחו בעיצוב מדיניות שמרנים הליברליים במונחים של הרחבת התנחלויות וכפי התנחלויות שמעבר ישראל של 1967 גבולות ספקו דיור זול לכל תלמידי הישיבה האורתודוכסיים, התנגדות וקבוצות אורתודוכסיות אנטגוניסט הצטרפו העגלה של הרחבה, למרות שזה סותר פסיקות רבניות הנוגעות להתנהגות מרדנית, בתקווה כי ההצלחה שלהם הייתה לייצר אלטרנטיבה מעשית ציונות חילונית (שדה ירוק, 2001: p.90). אבל כאן, יהודים אורתודוקסים בפני כמה חסרונות. חלק הצלחה צבאית רכשה. כמה רווחים שנעשו בפוליטיקה. אבל רוב היו מחקרים רבניים רק להסתמך על ונשאר תלוי הפוסקים. במילים אחרות, מנהיגות היהדות החרדית בינה שזה היה קצר של כשרון רלוונטי להביא גאולה לאומית, במיוחד בעולם של המודרניות. לפיכך, הם תהו כיצד ומדוע אלוהים הביא גאולה בידי חילונים ולא בידי ישראלים אורתודוקסים. וכדי לצמצם את ההצלחה של הראשון, יהודים אורתודוקסים מצביעים על כשל לספק אבטחה בתוך ישראל (דהיינו, מלחמת אינתיפאדות) והן חיצוני ליהודים ברחבי העולם (דהיינו, טרור). הם גם חזקו את היסודות השמרניים ביותר בליכוד (דהיינו, נתניהו), בניסיונה "לפרק’ המפעל הציוני החילוני (דהיינו, הפרטה). לאומנים אורתודוכסיות לייחס את ההצלחה של ציוני ישראל ניסים ואת הכוונה אלוהית ומאמינות כי הם עתידים להשתלט על נהגת אומת בנייה פי רצונו של אלוהים (שדה ירוק, 2001: p.91-101).
גרינפילד עולה כי יהודים אורתודוקסים החמיץ את ההזדמנות לקחת חלק בבניית אומה הציונית בגלל דחייתם של המודרניות כאמצעי הגנה. יהודים אורתודוקסים מצפים יהודים חילונים לחזור למקורות לגשר על הפער (דהיינו, בחזרה בתשובה). היא גם עולה כי ציוני חילונים צריכים להכיר את המרכזיות של זהות יהודית לישראל וכי המאמצים בכיוון זה הם חשובים כמו המאבק לשלום עם שכנותיה הערביות. ועם זאת היא מאמינה כי בסיס משותף ניתן למצוא בין כל הצדדים, הערבים לְהָבִיא, ברחבי מחדש מקוד של מסורות רק על הצרכים האישיים וזכויות הפרט (p.102-115).
יהודים אורתודוקסים גדלו לסמוך על פרשנות חז"ל לנקודה כי השקפות הפרט מודחקים. ממסד רבני למצוא תמיכה העליונה סמכותם בתורה (ספר דברים 17:8-11). אבל הפחד של רבנים לסטות מהמסורת שמרה אותם קשור פרשנויות העבר מבלי יכולת לעשות היהדות רלוונטית לצרכים עכשוויים (p.116-123). זרמים ביהדות האורתודוקסית נקשרו מסורות היסטוריות עדתי (דהיינו, חסידים ומתנגדים, ולאחרונה כמה ספרדים) מוביל הדרה ואפליה הדדית (דהיינו, בנישואין, חינוך, סמכות ופוליטיקה רבנית). נטייה זו דרה הדדית הובילה לפיתוח של זרם אורתודוקסי ספרדי כתגובת דחייה האשכנזיה (דהיינו, ש"ס. לאחר מכן, Shass גם הצליח למשוך קולות על הבוחרים הספרדים הלא-דתי כאשר הליכוד, כמו עבודה לפני, נכשל לשלב אותם או לייצג אותם כראוי) (p.124-135).
ההצלחה של Shass לשחק תפקיד פעיל בפוליטיקה ישראלית עודד אשכנזי חרדי אחר, זרמים לעשות את אותו הדבר. לפיכך דור צעיר של האורתודוקסית objectionists ואת היריבים אימצו תפקיד פרואקטיבי בהקמת "דגל התורה’ עם התקווה כי יהדות אורתודוכסית תוביל ישראל בזמן כלשהו בעתיד בניסיונה להשתלט "הגאולה’ מידי הציונים הלא-אורתודוקסיים. מגמה זו קשורה בתפיסה אורתודוכסית תאולוגית שונה, דהיינו, עם פיזור של האומה היהודית, יהודים בודדים יכולים להתחנן בפני האלוהי ישירות ובכך להביא גאולה אלוהית. אבל מנהיגי היהדות האורתודוקסית ("Gedoley התורה") בקושי יכול לוותר על אחיזתם סמכות דתית לאפשר חלופה, כדי לקחת את זה למקום. מאותה הסיבה, יהדות אורתודוכסית לא יכולה לוותר מנהיגות כדי ציונים הלא-אורתודוקסים בתחום גאולה אישית ולאומית (p.136-144).
בחיי היום יום בין יהודים אורתודוקסים
ביגוד, מחקרי תסרוקת ודתיים להגדיר כל זרם. בישראל קיימת נטייה לגברים כדי ללמוד בישיבה עד שנות הארבעים שלהם ואפילו מאוחר יותר (בחלקו להשתמט מהשירות לצבא!) ממשלת ישראל מסבסדת את לימודי ישיבה ונשים קרובים משלימות הכנסה משפחתית באמצעות עבודה בחינוך ובשירותים חברתיים בתחומים. לפעמים, גברים חרדים גם לנהל עסק קטן בשם האישה כדי לקבל הכנסה נוספת. באירופה ובאמריקה, סטודנטים להשאיר ישיבה לאחר הנישואין בסביבות הגיל 19-24, על מנת ללמוד מקצוע או להצטרף לעסק משפחתי.
יהודים אורתודוקסים, למעט אורתודוקסי הספרדיים ביותר לאומנים אורתודוכסיות, תופס שירות צבאי כאיום על אורח החיים הדתיים שלהם והשתמש המשקל הפוליטי שלהם כדי לקבל פטור משפטי מהטיוטה. כתוצאה מכך, הדרגות של תלמידי ישיבת תפחה והפכה לנטל כלכלי כבד על החברה הישראלית. נוסף, בשל החשש מקבל התגייס לצבא, בישיבות הפכו מקלטים לתלמידים שלא מתאימים לתבנית. בקרוב מרכזי למידה אשר נועדו לפתח עומק אינטלקטואלי המוצעים למידת טכס רק בלי עומק משמעותי.
ההתמקדות בלימוד התורה, ללא שקעים אחרים, דתיות הפך תחום שבו חברי הקהילה להתחרות להפגין הגדלת רמות של קונפורמיות (דהיינו, מקבל מוקדם כדי להתפלל, לא חסר שום תפילה ...) כי בסופו של דבר נגד פרודוקטיבי ומחניק. במקרה של חסידים הבעיה היא פחות חמורה כי חברי הקהילה בדרך כלל להשתלב בשוק העבודה או העסק לאחר הנישואין בשנות העשרים המוקדמות לחייהם. אבל הם גם כפופים אילוץ בגלל המסורת להתייעץ עם הרב שלהם על כל משנה אם בעל משמעות גדולה או שולית.
בכללי, רמת ההכנסה בקרב יהודים אורתודוקסים נוטים להיות נמוכים והמצב הכלכלי שלהם הופכת לקשה יותר ויותר ככל שמספר הילדים במשפחה גדל. ברוב המקרים, נשים הן הספקיות העיקריות. הקצאות אבטחה ההכנסה הלאומית להשלים הכנסות המשפחה. כמה משפחות מעורבות בפוליטיקה / בירוקרטיה ישראלית לקבל הכנסות גבוהות אבל יש גם האליטה עשירה המעורבים בתעשיית היהלומים וכן בהשקעות בשווקים זרים. יותר לאחרונה, דור צעיר נראה רוצה להפיק תועלת למשק ישראלי עשיר אך ללא כישורים או השכלה מודרנית, הם נאלצים לקריירה בתחום הדתי כמו רבנים ומשגיחי כשרות או.
הרצון לקחת חלק בהצלחתה הכלכלית הישראלית במודרניות הוביל למגוון תגובות. קבוצות חרדיות מסוימות מנסות להדגיש את הערך של ענווה (דהיינו, מיר וקבוצות בריסק) בעוד שאחרים לעודד את הרצון לקחת חלק בפוליטיקה הישראלית (דהיינו, ישיבת חברון). אבל המפגש עם ישראלים הלא-אורתודוקסיים לא קל, כפי שהוא נוטה ליצור תחושה של עליונות בקרב צעירים אורתודוקסים. נכון לעכשיו, מאמץ משמעותי של האליטות אורתודוכסית מושקע תמיכת מסחר פוליטית להקצאות רבות ככל האפשר כדי קהילות חרדיות עניות יותר ויותר. לפיכך, כמה קהילות חרדיות התנגדו לכך והיא אנטגוניסט פירט תכנית לתמוך בהקמת המדינה פלסטינית בתמורה של השקעה ישראלית משמעותית / אמריקנית בקהילותיהם (דהיינו, עיירות אורתודוכסיות לווין). סוג זה של להטוטים פוליטיים עולה כי שיקולים כלכליים אל לשאת משקל בקבלת החלטות בתוך רוב החוגים החרדיים. התוכן של עיתונים חרדיים גם מצביעים על עניין רב שאינו אורתודוכסי ישראל, במיוחד במערכת היחסים בין הצדדים חרדים שאינם אורתודוקסים (דהיינו, ש"ס, הליכוד, נתניהו).
עוני גובר, לחצים על נשים ללדת עוד ילדים (כמה ש 15) כמו גם את תלות נשים כנותנים הפכו מקורות המתח בתוך חוגים חרדיים. לכן נעשים ניסיונות ליצור מקורות הכנסה נוספים דרך ארגונים לעזרה הדדית בהתמודדות עם עזרה לחולים וקבורה, ברוב המקרים במימון המדינה.
הורים, קרוב, חברים או שדכנים מקצועיים לארגן נישואים. נשים נוטות להתחתן בין 17-19 בין חסידים 18-21 בין יריבים. גברים להתחתן בין 19-24 ברוב המקרים. רוב הנישואין מתרחשים בתוך שכבות חברתיות שונות, דהיינו, בקרב מנהיגי הישיבה ומשפחות עשירות מצד אחד ואת שאר מאידך. לפעמים, בהחלט עשויות מנהיג ישיבת בחרו תלמיד מבריק להתחתן עם הבת שלו או להמליץ עליו בפני קולגה או בן למשפחה אמידה. נישואים מתרחשים בתוך חודשים ספורים לאחר ההסכמה הגיעה. הורים שואפים לשתף את עלות הנישואין וההתקנה של הזוג הצעיר בדירה משלהם, למרות הנטל מושם על המשפחה של הכלה (p.145-183).
איומים כלפי הדמוקרטיה
קהילות חרדיות תופסות עצמם כחברה רוחנית מאוד שערכיה עדיפים בהרבה על ערכים ליברליים ודמוקרטיים אוניברסליים שבידי עמיתיהם הלא-האורתודוכסיים. מדין תורה הוא אלוהי בעיניהם, שקדם לחוק המדינה העכשווי. הם גם רואים יתרונות טכנולוגיים מודרניים וקשורים רק מחומר ופרספקטיבה תועלתניים. יש לכך כמובן השלכות לגבי מאמצים חברי קהילה אורתודוקסיים לעשות כדי לרכוש מיומנויות וחינוך כדי להקל ושילובם ישראל העכשווית. עבור הפוקוס שלהם על רוחניות מוביל אותם לגנות את עולם החומר כפי שהם רואים אותה רק מנקודת מבט תועלתנית של השקפה.
קהילות חרדיות לנצל סולידריות פנימית להפיק כוח פוליטי ובכך להפחית הטבות כלכליות מרשויות המדינה הלא-אורתודוכסיות. הם רואים סמכויות מדינה חילוניות קיימות כזמנית מאמינים שהם נמצאים בעמדה לרשת אותם. בינתיים הם תומכים כוחות ימין (דהיינו, הליכוד ונתניהו) בתקווה שהם יסללו את הדרך עבור טייק אורתודוקסי על הכח (דהיינו, פירוק של המוסדות הציוניים, כולל בית המשפט העליון).
קהילות חרדיות לא מקבלות את המציאות כי הם מייצגים רק מיעוט ומאמינים הערכים שלהם הם אלה של הרוב ולכן הם רוצים להחליף "האליטה הישנה’ וכן מוסדותיה, באמצעות דמוקרטית (ובמידת הצורך הלא-דמוקרטי) אומר. גרינפילד מרמז: הקהילה הישראלית הלא-האורתודוקסית לא תהיה ברירה אלא להתעמת עם הכוחות אורתודוקסיים אנטי דמוקרטיים כדי לשמר את אוניוורסלי, אופי ליברלי ודמוקרטי של החברה הישראלית (שדה ירוק, 2001:p. 184-209).
אורתודוקסי לאומנים בחיי היומיום
לאומנים אורתודוכסיות להבחין בין היהודים לבין שאר העולם. הם רוצים להצעיד את כישורי אומה אבל חוסר משאבים כדי לעשות זאת. למרות זאת, בניגוד brethrens האורתודוקסית הסירוב ו אנטגוניסט שלהם, הם מכירים המודרניות מבלי לוותר על הצורך להתאים את חוקי התורה, אל הקיום העכשווי. מגמות חדשות בקרב לאומנים אורתודוקסיים, דהיינו, אנטי-רציונליזם רומנטי (שכותרתו Habakook) ו "ארץ ישראל’ הִתעוֹרְרוּת דָתִית, לא מצליח לגשר בין מערכות ערכים מודרניות האוניברסליות ומערכות ערכים לאומיות יהודיות בפרט בגלל הפחד לפרש מחדש "חוק האלוהי’ בהקשר עכשווי. כתוצאה מכך, כשהם נתקלים diverging תפיסות עכשוויות שבידי הישראלים הלא-אורתודוקסיים, הם הגיבו בחריפות (דהיינו, הרג רבין ופינוי התנגדות מן השטחים הכבושים תמורת שלום). וההונאה שלהם גדלה ככל שהם הבינו ישראלים ליברליים לדחות השקפות לאומניות אורתודוכסיות המתייחסות לכיבוש כוחני של "ארץ ישראל השלמה,’ ערעור התפיסה שלהם של העולם מערכת הערכים שלהם אורתודוקסים. לפיכך, לאומנים אורתודוכסיות חווות דיסוננס בשל הפער בין מוסר יהודי הפנימי, אשר מדגישים כבוד לזולת ולשלום אוניברסלי, לאומנית בפרט קוראה כיבוש בכוח של שכנים. דיסוננס כזה עלול להיות השלכות קשות על החברה הישראלית צריכות לאומנים אורתודוכסיות בוחרות להשתמש בכוח כדי לכפות את דעותיהם.
דתיים לאומיים הפך רלוונטי יותר לתרבות הישראלית על עליית השמרנים הליברליים (דהיינו, הליכוד) ב 1977. השפיע על סדר היום הפוליטי הנוגע "ארץ ישראל השלמה’ והתנחלויות בשטחים הכבושים גדל. אבל הם לא יכלו לתרום תרומה משמעותית הכלכלי, תחומי יחסי טכנולוגי הבינלאומי, בעיקר בשל ההתמקדות הצרה שלהם על לימודי יהדות והזנחה של חינוך באזורים רלוונטיים בחברות מודרניות. יותר מאוחר, כאשר ישראלים הלא-אורתודוקסיים בחרו בשלום, דתיים לאומיים לא הצליח להבין את השינוי ואף ניסה להתנגד לה בכוח. הם גם לא הצליחו להבין את ההקשרים הבינלאומיים ואתיים, אשר דוחה את כיבוש ודיכוי של שכנים. יתר על כך, הם חרגו מן הערכים יהודים פנימיים, אשר ייחס חשיבות עליונה רדיפת שלום ושימור החיים.
החשיפה מודרנית לא נעלמה מעיניו חלק מהדתיים לאומי חוגים. חלק מבני הנוער שלהם בחר ליישב מודרני עם אורתודוקסיה ידי התגייסות לצבא, רכישת מיומנויות רלוונטיות לישראל המתקדמת והמודרנית טכנולוגיים כמו גם לבחון דרכים לפרש מחדש הלכה כדי להתאים חיים עכשוויים (דהיינו, שוויון נשים הגנה בתי דין רבניים) (p.210-249).
געגועים "ארץ ישראל השלמה’ וכן מנהיגות אורתודוכסית
לאומנים אורתודוכסיות, בעקבות הנחית מרכז רב קוק, בחר לתת קדימות לנחות קדושה מעל בניגוד שימור חיים לערכים יהודים מהותיים. דגש על קדושת אדמה הוביל אותם להתעלם מציאות לאומית ובינלאומית, (מטילות פשרה טריטוריאלית) כמו גם הפחתת ערך ואתיקה שבידי הישראלים הלא-אורתודוקסיים. נוסף, קדימות של קדושת אדמה מרמזות דיכוי של שכנותיה הערביות, מעמיד בסיכון רוב יהודי בארץ שביס ובכך לצורך הקמת מדינה יהודית עם מאפיינים מתקדמים ושוויוניים (דהיינו, עקב הקצאת משאבי כיבוש במקום חינוך ופיתוח הפריפריה).
לאומנים אורתודוכסיות שהוטלו "שלהם רבתי ישראל’ סדר היום בחלקו בשל העובדה ששתי העבודה ליברלית שמרנים באידיאולוגיה שלהם, אבל שינו את עמדותיהם כאשר הפלסטינים הפגינו התנגדות חזקה כיבוש. למרות זאת, ניסיונות להגיע להסדר שלום עם הפלסטינים לא הצליחו עד כה, כפי שהאחרון עדיין לקבל להתפשר כיהודים לעשות מדי. לאומנים אורתודוכסיות היו שמחות לראות את המשא ומתן לשלום נכשל כאילו הוכיח הנקודה שלהם, כי נחות מחנה שלום טועות בעוד שלהם צודקים, דהיינו, ישראל חייבת לשמור על כל השטחים ולהסתמך על כוח לעשות זאת (מסיבות דרוויניסטית וכן משום שזהו רצון אלוהי מאז "עשיו שונא ליעקב!"), אבל הם הלכו רחוק ככל טענו גם כי מרדף שלום אינו אלא אשליה, וכי לא "יהודי’ לדה-לגיטימציה למחנה השלום.
לאומנים אורתודוקסים מאמינים לצורך הולי יישוב ארץ ישראל השלמה. זוהי חובה אלוהית שאין סמכות חילונית יכולה לעקוף, אפילו לא רוב דמוקרטי. סטיית מטרה אלוהית זו תביא לחורבן ישראל. לכן, לאומנים אורתודוכסיות מדברות על משטר חלופי המבוססת על החוק הרבני ואולי ממלכה. ואם הם לא מצליחים להשתלט על ישראל, הם היו עושים בניסיון לגרור אותה למלחמה קבעה עם שכנים זה כדי למנוע פשרה טריטוריאלית. הם מאמינים "האליטה הישנה’ איבדו את הלהט שלה וכי היא מבקשת פשרה טריטוריאלית רק כדי לשמר הרשאות ועושרו (p.250-279).
גרינפילד עולה כי שמרנים ליברליים (דהיינו, הליכוד) בתמיכת מפלגות אורתודוכסיות יכול לנצח בבחירות לכפות על ישראל אג'נדה לאומנית לרעה אג'נדה אוניברסלית ודמוקרטית. היא חשה כי שמרנים ליברליים הצליחו למלא את הצרכים של הפריפריה, שאוכלוסייתה חפשה נוחם התמיכה של צד מזרחי אורתודוקסי (דהיינו, ש"ס), אשר רק מחזק את הקואליציה הלאומנית בישראל (p.280-291).
פרשנות
התיאור הפנימי של גרינפילד של המגזר החרדי והדתי הישראלי מרשים למדי ונוטה להיות עובדתי למדי לרוב, למרות שילוב של הנחות שגויות, ספקולציות רגשיות לגרוע ממנה מסקנות אנליטיות קול.
שדה ירוק, לדוגמה, מתעלם נחת היסוד שהיהדות אכן מכילה ערכים אוניברסליים ודמוקרטיים חזקים. לכן, למרות שקיימת בתוך נטיות הפרטיקולרית לאומניות יהדות, מיוצג כיום על ידי objectionist, אנטגוניסט וקבוצות אורתודוכסיות לאומניות, הלא-יהודים אורתודוקסים בישראל (ובמקומות אחרים) תמיד יש לשים דגש על ערכים אוניברסליים ודמוקרטיים. ערכים אלו הקלו אינטגרציה והטמעה של יהודים אירוח אוכלוסיות ברחבי העולם וברחבי הגילאים. יהודים החזיקו בערכים אוניברסליים ודמוקרטיים והתנגדו לשלטון רודני מאז זמן מקרא הוא בישראל והן במקומות אחרים. מדין התורה לקבוע ייצוג שורש עשב ישיר והימנעות של שלטון מלכותי וגם כאשר המלכים מונו, אילוצים חוקתיים נכפו עליהם. היהדות הדגישה את החשיבות של שלטון החוק, כמו גם טיפול הוגן ושווה של הזר בארץ ישראל על בסיס עיקרון ההדדיות (דהיינו, לא תעשה לחברך מה שאינך רוצה לעשות לך או שאתה ואהבת לרעך כמוך לאהוב את עצמך).
אורתודוכסית עכשווית יהדות ובעיקר המותג הלאומני שלה הלכו מבוסס שולל על התצפיות האמפיריות של גרינפילד, בגלל הפרשנות הצרה שלהם הלכת דגש מוגזם על ערכים טקסי ו פרטיקולרי.
תנועת העבודה הציונית עשתה ויתורים ליהודים חרדים למנוע פילוג בתקופה שבה סולידריות היה צורך להקל בניין האומה. קבוצות חרדיות ניצלו ויתורים שנעשו על ידי הרוב הלא-אורתודוקסי (דהיינו, חינוך עדתי, הקלת משירות בצבא וסובסידיות אחרות) כדי לקבל כוחות כדי לקדם את האג'נדה שלהם (דהיינו, להחזיר יהודים לדת) כמו גם לערער את שלטון הרוב (דהיינו, מדיניות ההתנחלות והרחבת). אבל ישראלים לא יעשו ויתורים אלה לנצח. כשלב בניין האומה מתקרב לסיומו, רוב הלא-אורתודוקסים בטוחים עשוי לכפות את רצונה. יש לו את הכוח לעשות זאת (דהיינו, הנסיגה מעזה). זה הצביע בביטחון לפשרה טריטוריאלית, כמו גם פתרון של שלום לסכסוך הערבי הישראלי. כמו כן לאכלס רוסים לעולי האתיופים שאינם מתאימים להגדרה האורתודוקסית של “מיהו יהודי.” וזה אמץ אורח חיים מודרניים מאוגד על ידי פרשנויות אורתודוכסיות של משפט עברי.
נוסף, ישנם סימנים לכך כמה יהודים חרדים נוטים לתמוך את הרוב הלא-אורתודוקסי. רוב "אוריינטל’ יהודיי תומכי מפלגת Shass האורתודוקסית הספרדית רחוקים דחיית ערכים אוניברסליים ודמוקרטיים. הם גם אינם מתנגדים לפשרה טריטוריאלית או שלום. הם רוצים לקבל יחס הוגן. לשם כך הם מוזזים ההצבעה שלהם מעבודת השמרנים הליברליים (דהיינו, הליכוד) ועבר Shass להביע חוסר שביעות רצון משני. "מזרחי’ הבוחר, למרות בייצוגה הפרלמנט הישראלי, יש נציגים בכל המפלגות ניצלו את ההצבעות שלהם להביע טיעון לטיפול הוגן בלי לפגוע בסולידריות לאומית.
להסיק, וספק אם ברית פוליטית בין objectionist, מְנַגֵד, לאומנים אורתודוכסיות לאומני ולא אורתודוכסיות יוכל לכפות את רצונה על הרוב הלא-האורתודוקסי בישראל (ובהרחבה על יהודים במקומות אחרים). יהודים לא-אורתודוקסים יכול להמשיך ולבצע ויתורים brethrens הדוסים שלהם בשל זיקתם מורשת שהם מעריכים מאוד אך גם כדי למנוע מחלוקת. בכל מקרה, ויתורים שנעשו על ידי הרוב לא צריך לקחת כסימן של חולשה אלא סימן של עוצמה ונדיבות כלפי המיעוט האורתודוקסי.
פניות הרצל, B. Z., ??”? אלטנוילנד, ספרי נוימן, תל אביב (עברי)