וקדושה ואת הקשר בין ציון יהדות מרוקו
המקרה של דוד O’ משה

מארק Eliany © כל הזכויות שמורות

חשבונות בעל פה ורבנים מדווחים לא רק על הכמיהה לציון וירושלים אלא גם על נסיעה הלוך ושוב בין מזרח למערב. הרמב"ם, אזולאי, אני זורק, אבי חצירה ואבן דנן שהוזכרו במקום אחר בסדרה זו עלו לרגל לארץ הקודש או התיישבו שם. כמה רבנים, דהיינו, אני זורק, הקימה שם אקדמיות לרבנות. שליחים מארץ הקודש נסעו מדי פעם למרוקו לאסוף קרנות לתמיכה בעניים ובאקדמיות לרבנות. שליחים התקבלו במרוקו בכבוד רב. לעתים קרובות הם נסעו לכפרים נידחים לא רק כדי לאסוף כספים אלא גם כדי ללמד זמן מה וכן לבחור מועמדים ללמוד בירושלים. מרבית השליחים חזרו לישראל אך חלקם מתו במרוקו. ברוב המקרים, מקום קבורתו של השליח הפך למוקד עלייה לרגל, כמו במקרה של שמואל אלבז (1600e) (המכונה אבי הצירה), עמרם בן דיוואן ודוד או’ משה.

דוד O’ מושו הגיע למרוקו בתקופת שלטונו של עבד א רחמן (1822 – 1859), תקופה בה חוסר יציבות פוליטית ואסונות טבע יחד הביאו להידרדרות כלכלית ולרעב נרחב. היהודים סבלו כמו כולם. עדיין, מוסלמים מאמינים כי היהודים היו עדיפים ובכך והכפיפו אותו פשיטות חוזרות ונשנות.

זו הייתה תקופה שבה הצרפתים כבשו את אלג'יריה והתכוננו להשתלט גם על מרוקו. כרגיל, כאשר מלך היה זקוק לכספים למימון מלחמה, הוא הטיל היטלים על יהודים והחרים עושר שנצבר על ידי עשירים. עבד א-רחמן, זימן את דון יהודה אברבנאל, קרוב משפחתו של דון אייזיק אברבנאל, והורה לו למסור את אוצרותיו. אברבנאל ציית, בכל זאת המלך הורה על מעצרו ועינה אותו עד שמת. לאחר מכן המשטרה ערכה חיפוש בביתו של אברבנאל ועצרה את בתו אסתר בת השבע עשרה. מאחר שארוסה של אסתר התנגד למעצר, השוטרים הרגו אותו יחד עם אהוביו ופצעו בני משפחה אחרים.

דוד O’ Moshé נחת בנמל מליליה שבצפון מרוקו כדי למצוא קהילה יהודית בייאוש, כשהמלך עבד א רחמן הטיל מיסים כבדים על יהודים כדי להכין את ההגנה על מרוקו מפני האיום הצרפתי.

דוד O’ מושו הסתובב במרוקו כפי שעשו השליחים. לכל מקום שהוא הגיע, אנשים מצאו נחמה בדבריו. בכל מקום אנשים ייחסו לו תרופות פלאיות. כרגיל, יהודים תרמו תרומות בנדיבות למרות הקושי. מעניין, דוד O’ Moshé החליט לצאת דרומה לעמק Dra, שם המגיפה הותירה יהודים ומוסלמים רבים מתים.

דוד O’ Moshé ניסה לרפא חולים בכל מקום. אבל בשלב מסוים, הוא התייאש והציע לאלוהים את נשמתו בתמורה לעצור את המגפה. ביום שישי בערב, כשהוא מברך את השבת בתפילותיו, הוא נכנס למערה בהר האטלס, מחוץ לתמרית ומסר את נשמתו למלאך השלום. עד שכפרי הכפר עברו בסוף השבת, אבן אטמה את המערה באורח פלא וכשהם קוראים תהילים לזכרו, מרכבת אש נשאה את נשמתו לשמיים. מאז ש, דוד O’ מקום קבורתו של מושו הפך למוקד עלייה לרגל ליהודים ולמוסלמים כאחד. דוד O’ Moshé נולד בירושלים להורים ממוצא מרוקאי.

דיון

סיפורו של דייוויד או’ Moshé מכיל מידע בעל אופי אגדי, כמו גם מידע היסטורי על החומר. ראשון, היא מספקת ראיות לכך שיהדות מרוקו סיפקה תמיכה כספית לציון בתור דייוויד או’ Moshé היה במשימה לאסוף כספים. בנוסף, המלך עבד א רחמן הטיל היטלים מיוחדים על יהודים וכן דרש מאנשים כמו דון יהודה אברבנאל למסור את עושרם. חשבונות אלה מצביעים על כך שיש ליהודים ממרוקו משאבים אחדים, למרות התנאים ההיסטוריים הקשים של התעללות הם גם ספגו.

יתר על כן, החשבון מאשר כי שליחים מארץ הקודש נסעו מדי פעם למרוקו לאסוף קרנות לתמיכה בעניים ובאקדמיות לרבנים., לעתים קרובות הוקמו על ידי רבנים ממוצא מרוקאי (דהיינו, האקדמיה לרבנות אור חיים מאת בן עטר). שליחים התקבלו במרוקו בכבוד רב. לעתים קרובות הם נסעו לכפרים נידחים לא רק כדי לאסוף כספים אלא גם כדי ללמד. מרבית השליחים חזרו לישראל אך חלקם מתו במרוקו,. ברוב המקרים, מקום קבורתו של השליח הפך למוקד עלייה לרגל, כמו שהיה המקרה של דוד או’ משה (ובן דיוואן באואזאן).

היחסים בין מוסלמים ליהודים לא תמיד היו פוגעניים. לעתים קרובות הם היו לבביים והתבססו על כבוד הדדי. דוד O’ מקום קבורתו של מושו, לדוגמה, הפך למוקד עלייה לרגל לא רק ליהודים אלא גם למוסלמים.

דוד O’ סיפורו של Moshé מיישב במידה מסוימת סתירות שנדונו במקומות אחרים בסדרה זו (דהיינו, בניצול והתעללות בין מלכי מרוקו למנהיגים יהודים, 1511-1792). במיוחד, חשוב להדגיש שלמרות שלרוב היהודים היו נתונים להתעללות והשפלה במרוקו, הם חוו גם תנאי מחיה ראויים ויחסים לבביים עם שכנים מוסלמים. התעללות ולבביות התקיימו יחד. דפוס חידתי זה עשוי להיות בעל חשיבות מיוחדת בדיונים על יהודים בארצות המוסלמיות. שכן יהודים נהנו מחוק, אם כי מעמד נחות כדהים בארצות המוסלמיות. מוסלמים השפילו והתעללו ביהודים אך הם נאלצו גם להגן עליהם על פי חוק. יתר על כך, שלא כמו בארצות נוצריות, למרות העוינות כלפי היהודים בכלל, המוסלמים שמרו על יחסים לבביים עם יהודים ואף חלקו עמם מקומות עלייה לרגל.